מטרת המחקר האקראי, כפול הסמיות ומבוקר פלצבו שבוצע בגרמניה היתה לבדוק האם לטיפול במינרקורטיקואיד יש השפעה עצמאית בהורדת מסת החדר השמאלי מעבר לאיזון לחץ הדם בחולי יל"ד עמידים לטיפול תרופתי. במחקר השתתפו 51 חולי יל"ד עמיד לטיפול שהוקצו לקבל או אפלרנון במינון של 50 מ"ג או פלצבו + תרופות נוספות ליל"ד תוך מטרה להגיע לאיזון לחץ הדם בשתי הקבוצות (מתחת ל – 140/90 ממ"כ). מסת החדר השמאלי נבדקה בבסיס ולאחר גמר המחקר ע"י MRI. לחץ הדם בבסיס היה 166/91 ממ"כ בקבוצת האפלרנון ו- 159/94 ממ"כ בקבוצת הפלצבו ללא הבדל מובהק ביניהם (3.8 תרופות בקבוצת האפלרנון לעומת 4.5 בבקרה). הטיפול הוריד את לחץ הדם במידה דומה ללא הבדל מובהק (פחות ב – 35/15 ממ"כ בקבוצת האפלרנון ו – 30/13 ממ"כ בקבוצת הפלצבו. הבדלים לא נמצאו גם ב – ABPM). מצד שני, מסת החדר השמאלי ירדה באופן מובהק רק בקבוצת האפלרנון (מ – 155 ל – 136 גרם לעומת מ – 152 ל- 148 גרם).
Schneider A, Schwab J, Karg MV, et al. Low dose eplerenone decreases left ventricular mass in treatment resistant hypertension. J Hypertens. 2017 Jan 23. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
תרומתו של מחקר זה היא לא רק ביכולתם של המינרלקורטיקואידים לאזן את יל"ד במקרים עמידים לטיפול אלא גם ביכולתם להוריד את מסת החדר השמאלי כגורם סיכון קרדיו-וסקולרי. לחץ הדם במרפאה ירד בקבוצת הפלצבו ב – 30 ממ"כ במרפאה וב – 13 ממ"כ ב – ABPM אבל הוריד את מסת החדר השמאלי ב – 18% בלבד. יתרה מכך, בקבוצת האפלרנון נמצאה גם ירידה במסת החדר הימני ללא כל השפעה של קבוצת הפלצבו. יש לציין ששתי הקבוצות טופלו גם ע"י ACEI או ARB, נוגדי תעלות הסידן ודיורטיקה ולמרות זאת לא היתה להם כל השפעה על הורדת מסת החדר השמאלי. LVH נגרם ע"י היפרטרופיה של המיוציטים בלב ופיברוזיס. רמה גבוהה של פרוקולגן בנסיוב קשורה ב – LVH. החוקרים בדקו את רמת ה – procollagen 1N terminal peptide ומצאו ירידה ברמתו רק בקבוצת האפלרנון ולא בקבוצת הפלצבו. יהיה מעניין לראות במחקרים עתידיים האם איזון לחץ הדם ע"י המינרלקורטיקואידים יתבטא גם בירידת האירועים הקרדיו-וסקולריים לעומת איזון ע"י חוסמי המערכת רנין-אנגיוטנסין האחרים.