מטרת המחקר שנערך בגרמניה היתה לבדוק השפעת הטיפול במעכב SGLT2 אמפאגליפלוזין (להלן אמפה) על מערכת העצבים הסימפתטית בחולי סוכרת מסוג 2. נכללו במחקר הפתוח 22 חולי סוכרת מסוג 2 מטופלים במטפורמין בגיל ממוצע 54 (40-65). נבדקה הפעילות הסימפתטית בשריר (תכיפות ההתפרצות, שכיחות ההתפרצות והפעילות הכללית של המערכת הסימפתטית השרירית) ע"י מיקרו-נוירוגרפיה ללא טיפול באמפה ולאחר טיפול במשך 4 ימים באמפה במינון 25 מ"ג ליום. כמו"כ נבדקו לחץ הדם, מהירות הדופק, נפח השתן ומשקל הגוף לפני הטיפול, וביום הרביעי (לחץ הדם ומהירות הדופק) ביום החמישי (נפח השתן) והמשקל ביום השישי לאחר הטיפול. לא נמצאו כל שינויים מובהקים בפעילות הסימפתטית בשריר לאחר 4 ימי טיפול למרות עלייה בנפח השתן וירידה בלחץ הדם ואיבוד משקל מובהק. לא נמצאו גם שינויים במהירות הדופק.
Jordan J, Tank J, Heusser K, et al. The effect of empagliflozin on muscle sympathetic nerve activity in patients with type 2 diabetes mellitus. J Am Soc Hypertens. 2017, July 21, [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
עיכוב של SGLT2 ע"י אמפאגליפלוזין גורם לאיבוד קלורי ע"י עלייה בהפרשת גלוקוזה בשתן עם השפעה דיורטית קלה. השפעות דיורטיות מלוות לרוב בעליית הטונוס הסימפתטי מתווך-רפלקס, בעוד שאיבוד קלורי קשור בירידה בטונוס הסימפתטי. במחקר הנוכחי נמצא שאמפה מעלה את נפח השתן, מוריד את לחץ הדם והמשקל ללא כל השפעה מובהקת על הפעילות הסימפתטית בשריר וללא כל השפעה על מהירות הדופק. תוצאות מחקר זה מניחות שהעלייה בפעילות הסימפתטית השרירית ע"י דיורזיס מפוצה ע"י מנגנון בלתי ידוע כיום של האמפה על מערכת העצבים הסימפתטית. השאלה היא האם קיים מנגנון חדש שבו עיכוב SGLT2 משפיע על ויסות לחץ הדם בבני אדם? הורדת לחץ הדם מפעילה את קולטני הבארו (baroreceptors) ומעלה את מהירות הדופק. לאור תוצאות המחקר הטיפול באמפה לא השפיע על תגובת הרפלקס של קולטני הבארו. ממצא זה מביא לתובנה חדשה למנגנון שבו מוריד האמפה את לחץ הדם בנוסף להשפעות שקשורות בהפרשה המוגברת של גלוקוזה, השפעות דיורטיות, איבוד משקל, שיפור במאזן הסוכר, ירידה בקשיות ו/או השפעות וסקולריות ישירות. הממצא במחקר שהחולים עם ירידה בלחץ הדם לאחר טיפול באמפה מראים גם ירידה בפעילות הסימפתטית בשריר מעלה את השאלה האם ירידה זאת משפיעה על הורדת לחץ הדם או להיפך ירידה בלחץ הדם מורידה גם את הפעילות הסימפתטית? איבוד המשקל ע"י טיפול באמפה נגרם כנראה ע"י פעילות דיורטית אבל בניגוד לטיפול בדיורטיקה אמפה מגביר את הפרשת הגלוקוזה בשתן. יתכן שמאזן האנרגיה השלילית בגלל הגברת הפרשת הגלוקוזה מחליש את הפעילות הסימפתטית. קיימת בהחלט אפשרות שמניעת הפעלת הפעילות הסימפתטית ע"י אמפה והירידה בלחץ הדם תרמה לממצא במחקר EMPA-REG OUTCOME שבו הטיפול באמפה הוריד את הסיכון לתמותה CV, לאישפוזים בגלל אי ספיקת לב ולתמותה מכל סיבה בחולי סוכרת מסוג 2 שהיו בסיכון CV גבוה. יש רק לזכור שהמחקר היה קצר-טווח ונצטרך לבדוק אל יחסי הגומלין בין ממצאי המחקר במחקרים עתידיים שיהיו ארוכי-טווח.