האם הורדת לחץ הדם קשורה בהורדת הסיכון להיארעות של דמנציה והפרעה קוגניטיבית? סקירה מערכתית ומטה-אנליזה.

מטרת הסקירה והמטה-אנליזה היתה לבדוק את הקשר בין הורדת לחץ הדם עם היארעות של דמנציה והפרעה קוגניטיבית. נקודת הסיום הראשונית היתה דמנציה או הפרעה קוגניטיבית והשניונית היתה ירידה קוגניטיבית ושינויי בנקודות מבחני הקוגניציה. נכללו 14 מחקרים אקראיים קליניים (96,158 משתתפים) שבהם דיווחו 12 על היארעות של דמנציה (או שילוב של דמנציה והפרעה קוגניטיבית במעקב ונכללו במטה-אנליזה, 8 דיווחו על ירידה קוגניטיבית ו – 8 על שינויים בניקוד במבחני הקוגניציה. ממוצע הגיל של המשתתפים היה 69 ו – 40,617 (42.2%) היו נשים. ממוצע לחץ הדם הסיסטולי היה 154 ממ"כ והדיאסטולי 83.3 ממ"כ. ממוצע המעקב היה 49.2 חודשים. הורדת לחץ הדם עם תרופות בהשוואה לבקרה היתה קשורה באופן מובהק בהורדת הסיכון לדמנציה ולהפרעה קוגניטיבית (12 מחקרים עם 92,135 משתתפים) (7.0% לעומת 7.5% של החולים לאורך מעקב ממוצע של 4.1 שנים; יחס סיכון 0.93; ירידה אבסולוטית של הסיכון, 0.39%) וירידה קוגניטיבית (8 מחקרים) (20.2% לעומת 21.1% של המשתתפים לאורך ממוצע מעקב של 4.1 שנים; יחס סיכון של 0.93; ירידה בסיכון האבסולוטי – 0.71%). הורדת לחץ הדם לא היתה קשורה באופן מובהק עם שינויים בניקוד מבחני הקוגניציה.

Hughes D, Judge C, Murphy R, et al. Association of Blood Pressure Lowering With Incident Dementia or Cognitive Impairment: A Systematic Review and Meta-analysis. JAMA. 2020;323:1934–1944.

הערת פרופ' יודפת

במטה אנליזה הנוכחית שבה נכללו 12 מחקרים אקראיים עם מספר משתתפים מעל 90 אלף נמצא שהורדת לחץ הדם ע"י תרופות בהשוואה לבקרת פלצבו היתה קשורה באופן מובהק בסיכון נמוך לדמנציה או להפרעה קוגניטיבית. מחקרים תצפיתיים דיווחו שיל"ד הוא גורם סיכון חשוב לדמנציה אלא שהממצאים במטה-אנליזה הנוכחית מראים שהתועלת של הורדת לחץ הדם על דמנציה והפרעה קוגניטיבית היא קטנה (יחס סיכון של 0.93) ונמוכה יותר מאשר הורדת הסיכון לשבץ מוחי. הגורמים לתסמינים נוירו-קוגניטיבים הם יותר הטרוגניים מאשר לשבץ מוחי כולל מחלת אלצהיימר וגורמים נוספים, והתרומה שניתן לייחס ליל"ד באוכלוסייה לדמנציה היא נמוכה יותר מהדיווחים על שבץ מוחי שמבוססים על השוואה בלתי ישירה של המחקרים. בנוסף, הקשר בין יל"ד ותסמינים נוירו-קוגניטיביים שמווסתים דרך נזק וסקולרי סמוי (איסכמיה, דימומי מיקרו או אטרופיה) מתבטאים באופן קליני רק אחרי תקופה ארוכה (כמו אחרי יותר מ – 10 שנים), אם כי, דמנציה יכולה להיות סיבוך של שבץ מוחי חד. נראה שגם להשפעת הטיפול ביל"ד יש תוצאות אחרי תקופה ארוכה. זאת כנראה הסיבה שלא מוצאים השפעה מיידית במחקרים אקראיים קליניים. מחקרים אפידמיולוגיים דיווחו על קשר חזק בין יל"ד בגיל הביניים לתוצא הנוירו-קוגניטיבי בחיים המאוחרים. מספר חוקרים הניחו שלטיפול באוכלוסיות שנכללו במחקרי יל"ד אין כל השפעה בהורדת לחץ הדם על מניעת הירידה הקוגניטיבית. בעיבוד נוסף של המטה-אנליזה לא נמצאה תמיכה מלאה בהנחה זאת היות ובמחקרים שנכללו היה הגיל בבסיס קרוב ל – 70 (69). יש לציין גם שאמנם התועלת שהושגה בהורדת לחץ הדם על ההיבטים הנוירו-קוגניטיביים הוא קטן מבחינת היחיד אבל להשפעה על רמת האוכלוסייה הקשישה יש כנראה תועלת. מעניין גם שלא נמצאה כל השפעה של הורדת לחץ הדם על השינויים בממוצעי המבחנים הקוגניטיביים וכדי לבדוק אמינות ממצא זה יש צורך במחקרי התערבות מניעתיים גדולים בהם הפרעות אלו כולל דמנציה יהיו נקודות הסיום הראשוניות.