מטרת המחקר שבוצע ב – Mayo Clinic היתה לבדוק השפעות זמן ארוך של שינה מקוצרת על לחץ הדם האמבולטורי ומדדים CV אחרים בקרב 20 משתתפים צעירים ובריאים (בגיל ממוצע של 23 מהם 9 נשים) במחקר אקראי, מבוקר ו – crossover (שבו המשתתפים משמשים פעם כבקרה ופעם כקבוצת המחקר) במשך 14 יום תוך אישפוז שכללו 4 ימי התאקלמות, 9 ימים של קיצור זמן השינה (4 שעות של שינה בלילה או שנת בקרה של 9 שעות) ו -3 ימי התאוששות. כולם קיבלו תזונה מפוקחת לשמר את המשקל ועברו ABPM במשך 24 שעות (התוצא הראשוני) ובדיקות חוזרות של סמנים ביולוגיים CV. בנוסף, עברו ניאור ממושך של השינה ע"י פוליסונוגרפיה. לחץ הדם האמבולטורי במשך 24 שעות היה גבוה (ב – 2.1 ממ"כ ביום ה – 12) ומובהק לאחר תיקנון באלו ששנתם קוצרה לעומת אלו עם שינה רגילה. בנוסף, נמצאה ירידה מובהקת בתיפקוד האנדותל) בבדיקת flow- mediated vasodilation) ועלייה מובהקת ברמת הנוראפינפרין. לחץ הדם היה מוגבר בשינה שקוצרה או לאחר ההתאוששות גם בשינה העמוקה. בעיבוד נוסף נמצא שתוך קיצור זמן השינה עלה לחץ הדם במשך 24 שעות, בזמן הערות ובשינה רק בנשים בלבד עם עלייה מובהקת של 8.0 ממ"כ בלחץ הסיסטולי במשך 24 שעות ועלייה מובהקת של 11.3 ממ"כ בלחץ הסיסטולי בשינה.
Covassin N, Bukartyk J, Singh P, et al. Effects of Experimental Sleep Restriction on Ambulatory and Sleep Blood Pressure in Healthy Young Adults: A Randomized Crossover Study. Hypertension. 2021 Jul 12: Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת
תוצאות מחקר זה מראות שקיצור ממושך של זמן השינה בצעירים בריאים מעלה את לחץ הדם במשך 24 שעות ובמשך השינה ומפעיל מספר מנגנונים של מחלה CV כולל הפרעה בתיפקוד האנדותל ועלייה בפעילות הסימפתטית. שינויים אלו תוך קיצור זמן השינה מתרחשים תחת בקרה תזונתית ושימור המשקל. הממצא החדש במחקר הנוכחי הוא שהשפעת הדחק של איבוד שינה מצביע על פגיעות תלויית-מגדר בקיצור שעות השינה בעיקר בנשים. כבר ביום ה – 12 נמצאה עלייה מובהקת בממוצע לחץ הדם במשך 24 שעות יחסית לשינה תקינה בקיצור זמן השינה הניסוי. עלייה זאת בממוצע לחץ הדם התבטאה כבר בשלב מוקדם, הגיעה להמרביה ונשארה כך במשך 9 הימים בשלב הניסוי. .הלחץ הסיסטולי והדיאסטולי הראו פרופיל דומה אם כי מידת התגובה היתה גדולה יותר בלחץ הסיסטולי. ממצאים אלו מצביעים על כך שהשפעות של יל"ד בקיצור שינה מופיעות מוקדם ונמשכות כל עוד נמשך הגירוי. ממצא זה משקף חוסר בהסתגלות ומראה בפעם הראשונה שקיימים נתונים סיבתיים ישירים שתומכים בתצפיות שדווחו שקיים קשר בין שינה הרגלית קצרה לבין עלייה בסיכון לפתח יל"ד חדש. יל"ד בשינה הוא סמן רגיש יותר לסיכון ה – CV ולפגיעה באברי מטרה מאשר לחץ הדם במשך היום ואפילו יותר מממוצע לחץ הדם במשך 24 שעות וקשור בתמותה מוגברת של 21% עם כל עלייה של 10 ממ"כ בלחץ הסיסטולי בלילה. קיצור משך השינה גורם גם להגברה מובהקת של נוראדרנלין שמקבילה וקשורה כנראה במנגנון שמעלה את לחץ הדם. הנחה זאת נתמכת בחוסר של ויסות-נגדי, בירידה ברפלקס שמוריד את מהירות הדופק ללא שינוי, ברגישות של רפלקס הבארו וללא שינוי בשונות קצרת-הטווח. פגיעה בתיפקוד האנדול שנובעת מקיצור שנת השינה נמצאה בתגובה מופחתת בהרחבה תלויית-זרימה לעומת הרחבה זאת בשינה רגילה. ממצא זה משקף הפרעה ביצירת NO שהיא כנראה משנית לעלייה בפעילות הסימפתטית. קיימת אפשרות שמנגנונים נוספים מעורבים בממצא מחקר זה כמו דלקת מערכתית, תנגודת לאינסולין וספיגה מחדש בלתי תקינה של נתרן מהשתן. הכללת תקופת ההחלמה במחקר איפשרה לבדוק האם ההחמרה בסיכון ה – CV שנוצרת מקיצור ניסויי של זמן השינה תיפסק בשינה תקינה. לחץ הדם במשך 24 שעות חזר אמנם לרמת הבסיס אבל לחץ הדם בשינה נשאר גבוה ביחד עם ההפרעה בהרחבה תלויית-זרימה. גם כאן, ההבדל המגדרי לא השתנה היות וגם בתקופת ההחלמה לחץ הדם נשאר גבוה יותר בזמן השינה ולאורך היממה רק בנשים למרות שהן חזרו לשינה רגילה – ממצאים שמצביעים שההשפעות הרעות שנותרו תורמות לסיכון ה – CV ולפער שקשור בסיכון זה לרעת הנשים. הרגלי שינה ובעיקר שינה קצרה הם ברובם רצוניים וגורמים לשינה בלתי בריאה. לכן, קיים צורך בהתערבויות לתיקון הרגלים אלו במטרה להגיע לטווח שינה בין 7-9 שעות בלילה. שינוי זה יכול לתרום למניעה ו/או לירידה בלחץ הדם ובכל הסיכונים שכרוכים בשינה בלתי מספקת בעיקר בנשים.