מטרת המחקר היפאני היתה לבדוק את הקשר בין ממוצע לחץ הדם המרבי (מקסימלי) במדידות בבית וההיארעות של הסיכונים ה – CV באוכלוסיית רפואה כללית במחקר J-HOP (Japan Morning Surge-Home Blood Pressure) שבו נכללו 4,231 משתתפים עם סיכון CV (גיל ממוצע 65, 53% נשים, 79% מטופלים בתרופות ליל"ד). לחץ הדם נמדד בבית בבוקר ובערב במשך 14 ימים. לא נלקחו בחשבון כל המדידות ביום הראשון. הערך של ממוצע לחץ הדם הוגדר כממוצע של כל המדידות. הממוצע המרבי של לחץ הדם הביתי הוגדר כממוצע הערך הגבוה ביותר במדידה אחת. נערכה גם בדיקת השונות ללא כל קשר לממוצע לחץ הדם. ממוצע לחץ הדם היה 134/76 ממ"כ, הממוצע המרבי של לחץ הדם היה 156/88 ממ"כ. לאחר מעקב חציוני של 3.9 שנים (16,762 חיי-אדם) היו 72 אירועי שבץ מוחי ו – 76 אירועים כליליים. בעיבוד רגרסיבי נמצא שיחסי הסיכון של סטיית תקן 1 שעלו עם ממוצע הלחץ הסיסטולי המרבי בבית להיארעות של שבץ מוחי היו 1.89 (מובהק) שכללו ממוצע לחץ הדם הסיסטולי ו – 1.68 (מובהק) שכללו את השונות ללא קשר לממוצע הלחץ הסיסטולי. ממצאים מובהקים אלו לא נמצאו לגבי אירועים כליליים. הוספת הממוצע המרבי של הלחץ הדם הסיסטולי למודל חיזוי של שבץ מוחי שיפרה את ההבחנה עם תוצאות מובהקות לממוצע הלחץ הסיסטולי ולשונות ללא קשר עם ממוצע הלחץ הסיסטולי.
Fujiwara T, Hoshide S, Kanegae H, Kario K. Clinical Impact of the Maximum Mean Value of Home Blood Pressure on Cardiovascular Outcomes: A Novel Indicator of Home Blood Pressure Variability. Hypertension. 2021 Jul 26: Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת
ממצאי המחקר היפאני שנערך במדגם מהאוכלוסייה עם גורמי סיכון CV הראו שהממוצע המרבי של הלחץ הסיסטולי שנמדד בבית היה קשור באופן מובהק בסיכון מוגבר לשבץ מוחי. הקשר היה ללא תלות לא רק לממוצע לחץ הדם הסיסטולי בבית אלא גם למדדים הקונבנציונליים של השונות בבית, לממוצע השונות הריאלי ולשונות ללא קשר עם הממוצע. ממצאים אלו מראים שהלחץ הסיסטולי המרבי מגביר את התועלת של הערכת הסיכון לשבץ מוחי מעבר השימוש בממוצע לחץ הדם ומדד השונות בבית. במחקרים קודמים של קבוצה זאת נמצאה קורלציה טובה יותר של לחץ הדם המרבי בבית עם מדד מסת החדר השמאלי, עובי האינטימה-מדיה של עורקי התרדמה, יחס אלבומין/קראטינין ורמות ה – BNP. עם כל זאת, לא ניתן לשלול השפעת ערפלנים אחרים על הממוצע המרבי של הלחץ הסיסטולי בבית כמו הפעלת המערכת הסימפתטית, היענות/חוסר היענות לטיפול התרופתי, צריכה מוגברת של נתרן, הקצב הביולוגי של קימה בבוקר או משנת הצהרים ודחקים נפשיים כמו חרדה או כעס שמצריכים הערכות נוספות למנגנון שיבדוק את הקשר בין ממוצע לחץ הדם הסיסטולי המרבי בבית לבין התוצאים הבלתי רצויים. לחוקרים אין הסבר להשפעה המובהקת של ממוצע לחץ הדם הסיסטולי המרבי רק על הורדת הסיכון לאירועים מוחיים ולא לבביים. אפשרות אחת היא ששבץ מוחי הוא הכי רלבנטי לעלייה בלחץ הדם והיא מיוחסת לתמותה גדולה יותר משבץ מוחי באנשים ממוצא אסייאתי. האפשרות השנייה נתמכת בממצאי המחקר האירופי IDHOCO שהראו שלחץ הדם הסיסטולי במדידות בבית היה קשור בסיכון מוגבר להיארעות של שבץ מוחי ולא לאירועים כליליים. במחקר קודם של קבוצה זאת נמצא שיל"ד ממוסך בשינה שנבדק במדידות בבית (לעומת לחץ דם תקין בשינה וממוצע לחץ הדם) היה קשור בסיכון מוגבר לאירועים CV. החוקרים מניחים שהמנגנונים של ממוצע לחץ הדם המרבי בבית שהתקבלו במחקר הנוכחי ולא של יל"ד ממוסך בשינה הם שונים. המנגנון העיקרי של ממוצע הלחץ הדם הסיסטולי בבית תלויים בפעילות סימפתטית מוגברת. מצד שני, גורמים כמו צריכת מלח מוגברת, רגישות למלח, אי ספיקת לב, מחלת כליות כרונית ודום נשימה חסימתי בשינה שתורמים לעליית לחץ הדם בשינה תורמים ליל"ד ממוסך בלילה יכולים להיות חזאים מובהקים לאירועים CV עתידיים.