מטרת המחקר שבוצע באוסטרליה היתה לבדוק את שיעור החולים עם אבחנה של יל"ד ועם מספיק נתונים כדי לחשב את הסיכון המוחלט למחלה CV ולהחליט האם הסיכון למחלה CV קשור עם מתן מרשמים נגד יל"ד. המחקר היה מסוג "חתך" תוך שימוש במסד הנתונים הלאומי של רישומים רפואיים אלקטרוניים במטופלים שביקרו ברפואה כללית בשנת 2018. אותרו 251.733 (46%) עם אבחנה של יל"ד מתוך 571,492 חולים בגיל 45-74 ללא היסטוריה של יל"ד. שיעור המטופלים עם נתונים מספיקים שהתאימו לחשב את הסיכון למחלה CV היה גבוה יותר ומובהק באלו שאובחנו כסובלים מיל"ד (51%) לעומת אלו ללא אבחנה של יל"ד (38.7%). מתוך אותם חולים שהיו עם מספיק נתונים לחשב את הסיכון למחלה CV היו 29.3% בסיכון קליני גבוה ומובהק, 6.0% היו בסיכון גבוה ומובהק שמבוסס על מדד הסיכון ה -CV שלהם, 12.8% היו בסיכון בינוני ומובהק ו – 51.8% בסיכון נמוך ומובהק. השכיחות הכללית של טיפול בתרופות נגד יל"ד היה 60.9% (מובהק). רישום תרופות היה מעט נמוך בחולים עם סיכון גבוה שמבוסס על מדד הסיכון למחלה CV – 57.4% (מובהק) בהשוואה לאלו עם סיכון נמוך (63.3% מובהק) או בינוני (61.8% מובהק) או בסיכון קליני גבוה (64.1% מובהק).
Roseleur J, Gonzalez-Chica DA, Karnon J, Stocks NP. Predicted cardiovascular disease risk and prescribing of antihypertensive therapy among patients with hypertension in Australia using Medicine Insight. J Hum Hypertens. 2022 May 2. Epub ahead of print.
הערה
שני הממצאים החשובים במחקר זה הם: ראשית, חישוב הסיכון למחלה CV היה אפשרי רק במחצית החולים עם יל"ד ללא זמינות של גיל, מגדר, עישון ודרגת לחץ הדם. שנית, ממצאים אלו מצביעים על כך שרופאים כלליים באוסטרליה נותנים טיפול נגד יל"ד שאינו מונחה אך ורק על הסיכון האבסולוטי של מחלה CV. איני יודע האם בוצע סקר כזה בארץ בקרב רופאי המשפחה אבל אין לי ספק שממצאי המחקר האוסטרלי דומים לפחות גם בארץ ובתיקים רבים של רופאי משפחה שעברו תחת ידי התרשמתי שלא רק חלק מרופאי המשפחה אינם מטפלים ביל"ד תוך התחשבות בגורמי הסיכון אלא גם אינם מבררים בחולה עם יל"ד את כל גורמי הסיכון למחלה CV. על קופות החולים החובה לכנס את כל הרופאים במרפאה על מנת שיבהירו להם שטיפול בלבד מבלי התחשבות בגורמי הסיכון קשור לא פעם בשיעור גבוה יותר של אירועים CV.