מטרת מחקר החתך שבוצע ב – NYU School of Medicine היתה לבדוק מהו לחץ הדם הטוב ביותר למניעת נזק לחומר הלבן במוח. נכללו 376 אנשים במבחן החתך ו – 188 במחקר ארוך ללא דמנציה או שבץ מוחי (228 – 60% נשים בגיל ממוצע 68.5 ו – 148 – 40% גברים בגיל ממוצע של 70.7). אבחנת יל"ד נקבעה במדידה אחת ע"י ספיגנומנומטר ביד שמאל והמשתתפים חולקו לאלו עם יל"ד – 169 (כאשר יל"ד נחשב מעל 140/90 ממ"כ) ונורמוטנסיביים – 207. כולם עברו בדיקת MRI. חולי יל"ד הראו יחס רבעוני בין הלחץ הסיסטולי בסביבות 124 ממ"כ עם הכמות הקטנה ביותר של ירידה בנפח החומר הלבן וממצא דומה היה עם לחץ דיאסטולי סביב 77 ממ"כ. לאורך זמן, כל הקבוצות הראו גידול בנזק לחומר הלבן למרות מסלולי לחץ דם שונים ממצא שמצביע שהתרחבות הנזק לחומר הלבן יכול לקרות למרות או בגלל הורדת לחץ הדם.
Woldstad C, Rusinek H, Sweeney E, et al. Quadratic relationship between systolic blood pressure and white matter lesions in individuals with hypertension. J Hypertens. 2022 Oct 5. Epub ahead of print.
הערה
המחקר הנוכחי מראה שלמשתתפים עם לחץ סיסטולי דומה (124 ממ"כ) יש נפחי חומר לבן במוח נמוכים יותר מאלו שהלחץ הסיסטולי רחוק יותר. במחקר קודם של קבוצת חוקרים זאת נמצא שלחץ דם הסיסטולי בטווח-אמצעי סביב 125 ממ"כ קשור בזילוף המרבי. ממצאים אלו מראים שטווח אידיאלי של לחץ הדם קשור בתיפקוד אופטימלי של המוח עם נזק הכי קטן. ממצאים אלו הם בניגוד לממצאי SPRINT-Mind שהראו שלחץ סיסטולי נמוך מ – 120 ממ"כ היו קשור בירידה איטית יותר בנזק לחומר הלבן. נראה לי שניתן יותר לסמוך על ממצאי מחקר SPRINT-Mind בגלל מספר המשתתפים הגדול ומדידה אוטומטית של מספר מדידות לחץ הדם בכל ביקור בעוד, שהמגרעת הגדולה ביותר במחקר זה היא שלחץ הדם נמדד במרפאה רק פעם אחת. ממצא נוסף במחקר הנוכחי היה יחס קוודרטי בין הנפח הממוצע של ההיפוקמפוס והלחץ הדיאסטולי בבסיס כך שלכל המשתתפים עם לחץ דיאסטולי הנמוך או גבוה היה נפח נמוך יותר. היחס בין לחץ הדם ונפחי המוח היה קווי היות ולחץ סיסטולי ודיאסטולי גבוהים יותר היו קשורים בנפחי מוח נמוכים יותר. לחץ סיסטולי גבוה יותר ודיאסטולי נמוך יותר בבסיס היו קשורים באופן עצמאי לעלייה בנזקים בחומר הלבן. הממצא הראשון אינו מפתיע אבל את הלחץ הדיאסטולי הנמוך מסבירים החוקרים או בנטייה לתת-זילוף או שלחץ פעימה גבוה מצביע על נוקשות העורקים. בעיבוד נוסף נמצא שהנזק לחומר הלבן גדל למרות ירידה בלחץ הדם בחולי יל"ד שאינם מטופלים ומגמה דומה נמצאה בקרב אלו עם יל"ד שאינו מאוזן, עם זאת, העלייה בנפח הנזק עלתה בצמוד לעלייה בלחץ הדם במשתתפים עם יל"ד מאוזן ובקרב נורמוטנסיביים. יתרה מכך, נפח החומר הלבן גדל במידה דומה באלו עם ללא טיפול/לא מאוזן שבביקור האחרון היו עם תוצאים שונים לחלוטין – אין או לא איזון של לחץ הדם. ממצאי מחקר זה למרות מגרעתו הגדולה מאשרים שנפחי נזק לחומר הלבן מצביעים על התקדמות הנזק וההנחה היא שקיימת אפשרות מוגבלת לעצור את התהליך הפתולוגי כאשר הוא מתחיל. עם כל זאת, התערבות מוקדמת לאיזון לחץ הדם יכול להצליח למניעת או האטת תהליך זה.