מטרת המחקר שבוצע בהולנד היתה לבדוק את השפעת גיל, מגדר ו – BMI על רנין, אלדוסטרון ויחס אלדוסטרון לרנין (ARR) שנמדדים במצבים סטנדרטים וקפדניים בחולי יל"ד ללא אלדוסטרוניזם ראשוני. נכללו במחקר 423 עם יל"ד רציף מתוך שני בתי חולים נפרדים בשתי ערים ללא מחלות לבביות או כלייתיות שהופנו להערכת יל"ד. במחקר לא נכללו מקרים עם סיבות משניות ליל"ד כולל אלדוסטרוניזם ראשוני וכן נשים שמשתמשות בגלולות או בטיפול תחליף הורמונלי. כל המדידות נלקחו בשכיבה בשעה 10:00 בבוקר כאשר תת- קבוצה אחת היתה עם תזונה דלת נתרן ( 55 ממול ליום) למשך לא פחות מ – 3 שבועות, ותת הקבוצה השנייה המשיכה בכלכלה רגילה. כל הטיפול נגד יל"ד הופסק באלו שקיבלו טיפול למשך לפחות 3 שבועות לפני הבדיקה. לא נמצאה כל קורלציה בשתי תת-הקבוצות עם הגיל. מצד שני, רנין היה קשור באופן מובהק בצורה הפוכה לגיל בשתי תת-הקבוצות. כתוצאה מכך, נמצאה קורלציה חיובית בין הגיל – ל-ARR בשתי הקבוצות. רמת האלדוסטרון בנסיוב וריכוז הרנין הפעיל בנסיוב בשני סוגי התזונה היו גבוהים באופן מובהק בגברים בהשוואה לנשים ו – ARR לא היה שונה בין המגדרים. הקשר של רנין ו – ARR היה דומה בין גברים ונשים בשתי התזונות אבל עם שונות גדולה יותר בנשים. לא נמצאה מגמה עולה מובהקת בין BMI ו – ARR בגברים עם תזונה דלת נתרן. בעיבוד רגרסיבי רב-מישתנים נמצא שגיל נשאר רק המרכיב העצמאי של ARR.
Alnazer RM, Veldhuizen GP, de Leeuw PW, Kroon AA. The effect of age, sex and BMI on the aldosterone-to-renin ratio in essential hypertensive individuals. J Hypertens. 2023 Jan 31. Epub ahead of print.
הערה
הממצא העיקרי של מחקר זה הוא שגיל הוא המרכיב הכי חשוב של ARR בחולי יל"ד ללא סיבוכים. ממצא זה נובע בעיקרו מירידה ברמת הרנין ולעומת זאת, קיימות עדיין סתירות במחקרים בשאלה האם חלים גם שינויים ברמת האלדוסטרון. במחקר הנוכחי לא נמצאו שינויים ברמתו תלויי- גיל אם כי נראה שעלייה בגיל קשורה בירידה בביטוי של CYP11B2 וירידה ביצירת אלדוסטרון. העלייה בביטוי זה באותו זמן בו מצטברים תאים יוצרי אלדוסטרון מביאה לעלייה אוטונומית בהפרשת אלדוסטרון כמשקל נגדי לירידה הפיזיולוגית שלו, ולכן רמתו נשארת ללא שינויים ואפילו עולה. השינוי ברמת הגיל נצפה סביב גיל של 40-45 שמקביל להצטברות של תאים יוצרי אלדוסטרון. לא נמצא כל הבדל בקשר בין גיל ו – ARR למרות שרנין ואלדוסטרון היו נמוכים באופן מובהק באלו שצרכו יותר נתרן ונראה שלנתרן אין כל השפעה על הקשר בין רנין לאלדוסטרון. ממצא נוסף מראה ש – ARR אמנם עולה על הגיל אבל בנשים הוא קשור בשונות בקבוצות הגיל השונות. המגבלה העיקרית במחקר זה היה חסר בפרטים על מחזור הווסת בנשים שיכולים להשפיע רמת ה – ARR. משמעותו של ממצאי מחקר זה שיש לתקנן את נקודת החיתוך של ARR לפי הגיל.