מטרת המחקר הבריטי היתה לבחון את יכולת החיזוי של הסמנים הביולוגים הקרדיאליים N-terminal pro B-type natriuretic peptide (NT-proBNP), high-sensitivity troponin T ו – midregional pro adrenomedullin לאירועים קרדיו-וסקולריים תוך שימוש במחקר British Regional Heart Study (BRHS) בגברים בגיל 60-79 ו – MIDSPAN Family Study (MFS) של שני המגדרים בגיל 30-59. במחקרים נכללו 3,757 ו – 2,226 משתתפים בהתאמה ובמשך חציון מעקב של 13 ו – 17.3 שנים היה שיעור האירועים הקרדיו-וסקולריים הראשוניים 16.6 ו – 5.3 ל – 1,000 חיי אדם בהתאמה. בעיבוד במודלים של COX מתוקננים לגורמי הסיכון הבסיסיים הקלאסיים נמצא שכל עליה בסטיית תקן 1 (בשיטת log-transformed) כל שלושת הסמנים היו קשורים באופן כללי ומובהק בעליית הסיכון הקרדיו-וסקולרי פרט ל – midregional pro adrenomedullin במחקר MFS. רק הוספת NT-proBNP למדד QRISK2 לגורמי הסיכון שיפרה את החיזוי בעוד שהוספת כל הסמנים למדד ASSIGN לגורמי סיכון לא שיפרה את החיזוי. שיפור בהגדרת הסיכון נמצא רק בשימוש ב – NT-proBNP ו – high-sensitivity troponin T באלו שסף הסיכון ל – 14 שנה היה 28% (4.7% ו – 2.6% בהתאמה).
Welsh P, Hart C, Papacosta O, et al. Prediction of cardiovascular disease risk by cardiac biomarkers in 2 United Kingdom Cohort Studies: Does utility depend on risk thresholds for treatment? Hypertension. 2015 Dec 14. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הרצון לשיפור כושר החיזוי לאירועים קרדיו-וסקולריים הביא להוספת הסמנים הביולוגיים הקרדיאליים למודלים השונים. שימוש בהם הוא אטרקטיבי היות והם משלבים סמנים ממסילות פתופיסיולוגיות שונות כולל לבביים, וסקולריים וכלייתיים. נתונים ממספר מחקרי עוקבות מדווחים שטרופונין T עם רגישות גבוהה ו – NT-proBNP הם חזאים חזקים לסיכון הקרדיו-וסקולרי. לאחרונה נמצא שגם midregional pro adrenomedullin (פפטיד נתריורטי ודיורטי שנוצר בין השאר גם ברקמת הלב כתגובה למתיחה מכאנית) הוא חזאי לסיכון הקרדיו-וסקולרי. בשני מחקרי העוקבה הבריטיים הנוכחים עם הבדל של 23 בממוצע הגילים ועם שיעור אירועים קרדיו-וסקולריים שונה נמצא שרק הסמן הקרדיאלי NT-proBNP משפר את כושר ההבחנה הקרדיו-וסקולרית בעוקבת הקשישים (BRHS). עיבודים סטטיסטיים ללא כל משמעות קלינית מראים גם שטרופונין T עם רגישות גבוהה יכול לשפר את כושר החיזוי ואילו midregional pro adrenomedullin הוא סמן חלש. נתונים אלו מעלים את האפשרות ששימוש קליני של סמנים ביולוגיים לריבוד הסיכון הקרדיו-וסקולרי תלויים בסף שבוחרים לטיפולי מניעה וכן את מאפייני האוכלוסיות שנבחרו לסיקור. לנתונים אלו יש חשיבות בשינויים שאמורים לחול בהנחיות הלאומיות למדדי הסיכון הקרדיו-וסקולרי בעיקר שהסגוליות לחיזוי סף הסיכון הקרדיו-וסקולרי ל – 10 שנים יורדת. נצטרך לחכות עוד שנים כדי ליישם הכנסת הסמנים הביולוגיים הקרדיאליים למדדי הסיכון בהם אנו משתמשים ביום.