מטרת המחקר היתה לבדוק את דפוס השינויים האורתוסטטיים בלחץ דם כפי שנמצאו בביקור הבסיסי של מחקר SPRINT ולחפש חזאים קליניים לשינויים אלו. נתונים על שינויים אלו נבדקו בקרב 8,662 חולים. ערכי לחץ הדם הסיסטולי לאחר מעבר לעמידה של 1 דקה לאחר ממוצע של 3 מדידות בישיבה. כל החולים היו עם נתונים על היסטוריה רפואית, תרופות, מדדים אנתרופומטריים ובדיקות מעבדה. הגיל הממוצע היה 68, שני שלישים גברים, 30% שחורים, 11% היספאנים ו – 55% לבנים. מגוון השינויים בלחץ הדם הראה ששיעור העלייה בלחץ הדם הסיסטולי מעל 20 ממ"כ (כ – 5%) היה דומה לשיעור של הירידה (כ –5%) מעל 20 ממ"כ. ירידה גדולה בלחץ הדם (orthostatic hypotension) נמצאה בגיל מתקדם, בקרב נשים, באלו עם משקל עודף, עם מחלת כליות מתקדמת, עישון, טיפול בחסמי המערכת האדרנרגית, בנוגדי דיכאון ושימוש נרקוטיקה. עלייה גדולה יותר בלחץ הדם (orthoststic hypertension) נמצאה יותר בשחורים, בערכים גבוהים יותר של גלוקוזה ונתרן ובאנשים שמנים יותר.
Townsend RR, Chang TI, Cohen DL, et al. Orthostatic changes in systolic blood pressure among SPRINT participants at baseline. J Am Soc Hypertens 2016 Sep 26. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הממצא הראשון החשוב במחקר הנוכחי הוא ששיעור העלייה בלחץ הדם במעבר מישיבה לעמידה אינו שונה משיעור הירידה בלחץ הדם וזאת בניגוד למה שהיה מקובל לגבי תגובת לחץ הדם לשינויי תנוחה. עוד למדנו שירידה תנוחתית בלחץ הדם הסיסטולי שכיחה יותר בגיל מתקדם, בנשים, באלו עם תיפקודי כליות נמוכים (GFR מתחת ל – 60) ובקרב אלו שנוטלים חסמי המערכת האדרנרגית (כמו חסמי בטא או אלפה),CCBs, תרופות נגד דיכאון ונרקוטיקה. מצד שני, ירידה נמוכה מאד בלחץ הדם הסיסטולי או עלייה בלחץ הדם היתה שכיחה יותר בשחורים ואלו עם משקל גדול יותר. כ – 0.8 ליטר דם מועברים לרגליים ולמערכת כלי הדם במעי בשינוי התנוחה מישיבה לעמידה. ירידת לחץ הדם מלווה גם בירידה בזרימת הדם הוורידי ללב. באנשים בריאים מופעלת המערכת הבארו-קולטנים בקשת האאורטה ובפיצול עורקי התרדמה ע"י שינויים אלו והיא משקמת את לחץ הדם לערכי הבסיס. אי ספיקה של מערכת זאת גורמת לירידה גדולה בעיקר בלחץ הדם הסיסטולי. היפוטנסיה אורתוסטטית שכיחה יותר בגיל מתקדם בגלל ירידה תלויית-גיל בתיפקוד הבארו-קולטנים וכן בסוכרת ובנוירופתיות אוטונומיות. היפוטנסיה אורתוסטטית קשורה בסיכון מוגבר יותר לשבץ מוחי, לאירוע לבבי, לאי ספיקת לב ולתמותה. היפוטסיה אורתוסטטית היתה שכיחה במחקר הנוכחי בנשים ואילו השכיחות הגבוהה יותר במחלת כליות כרונית היא ממצא חדש ובמחקר African-Americans in the Atherosclerosis Risk in Communities Study נמצא שירידה אורתוסטטית בלחץ הדם היא חזאית להיארעות של מחלת כליות כרונית. אין למחברים הסבר לכך. לעומת הידע שיש לנו על היפוטנסיה אורתוסטטית הרי הידע על יל"ד אורתוסטטי הוא מועט. בסקירה שפורסמה לאחרונה על יל"ד אורתוסטטי צויין שמעט מאד מחקרים עסקו בתופעה זאת וקיימת שונות גדולה בהגדרת מצב זה – עלייה של 5, 10 ו – 20 ממ"ד בלחץ הסיסטולי. אין גם כל מידע מה גורם לעלייה זאת בלחץ הדם והאם במחקר מסוג "חתך" ניתן לקבוע בוודאות שגזע שחור ועודף משקל גורמים לתופעה זאת. במחקרים ארוכי-טווח מוגבלים במספר המשתתפים הועלתה ההנחה שעלייה זאת בלחץ הדם מעידה על נטייה למחלת עורקים היקפית או לשבץ מוחי בעיקר באלו שאינם מטופלים ביל"ד. לצערי, החוקרים אינם מנסים להסביר או להניח מהם המנגנונים שקשורים בהשפעת גורמים אנתרופומטריים ומעבדתיים על כיוון התגובה האורתוסטטית. למחקר מגבלות רבות כולל היותו מסוג "חתך", היותו מבוסס רק על מדידה חד פעמית של האורתוסטזיס, רק בעמידה של דקה אחת והוא לא תוכנן מראש למטרה זאת. נושא יל"ד האורתוסטטי זקוק למחקרים נוספים עם מעקב רציף לאורך זמן ועם נקודות סיום קרדיו-וסקולריות.