האם תזונה עשירה במלח קשורה ברגישות הפוכה למלח והאם העלייה בהיארעות של עלייה בלחץ הדם בעקבות תזונה זאת קשורה במאפיינים דמוגרפיים?

מטרת המחקר שבוצע באוניברסיטת דלוור בארה"ב היתה לבדוק את שכיחות הירידת לחץ הדם ע"י תזונה עשירה במלח שגורמת לרגישות הפוכה למלח (Inverse salt sensitivity) בקרב מבוגרים ללא יל"ד והאם תופעה זאת קשורה במאפיינים דמוגרפיים. נכללו במחקר 84 מבוגרים בריאים ללא השמנה וללא יל"ד (43 נשים, גיל ממוצע 37 עם לחץ דם ממוצע בסיסי של 89). לבקרה צרכו המשתתפים תזונה דלת נתרן (20 ממול/ליום) במשך 7 ימים לעומת צריכת תזונה עתירת נתרן (300 ממול/ליום. בכולם בוצע ביום האחרון של הניסוי ABPM במשך 24 שעות. רגישות הפוכה למלח הוגדרה כירידה ממוצעת גדולה מ – 5 ממ"כ בלחץ הדם במשך 24 שעות, רגישות למלח כעלייה בלחץ הדם הממוצע של יותר מ – 5 ממ"כ ותנגודת למלח כשינוי בלחץ הדם הממוצע בין ירידה של 5  ועלייה של -5 ממ"כ ברמת הנתרן (מרמה נמוכה של נתרן לרמה גבוהה של נתרן). רגישות הפוכה למלח המצאה בקרב 10.7% מהמשתתפים, 76.2% עם תנגודת למלח ו – 13.1% עם רגישות למלח. לא נמצא כל הבדל מובהק בשכיחות הרגישות ההפוכה למלח בין המגדרים והגיל. שכיחות הפוכה גדולה יותר למלח של 15.8% נמצאה באלו עם  BMI תקין בהשוואה לאלו עם ערכי BMI בשמנים.  לפי מדד (אינדקס) הרגישות למלח הוגדרו 24.1% עם רגישות הפוכה למלח, 48.8% כעמידים ו – 29.8% כרגישים למלח. בסה"כ, היה שיעור הרגישים הפוך למלח  10.7%  או 21.4% או לפי מדד הרגישות למלח.

Romberger NT, Stock JM, Patik JC, et al. Inverse salt sensitivity in normotensive adults: role of demographic factors. J Hypertens. 2023 Mar 10. Epub ahead of print.

הערה

במחקר  הנוכחי נמצא תוך שימוש קפדני בסוגי התזונה שכ – 10.7% (נקודת חתך של 5 ממ"כ) היו עם רגישות הפוכה לנתרן ו – 21% לפי מדד הרגישות ההפוכה למלח עם שכיחות גבוהה יותר באלו עם BMI נמוך יותר. לא נמצא הבדל ברגישות הפוכה זאת בין המגדרים או בקבוצות הגיל השונות וגם לא נמצא גם הבדל מובהק בשכיחות של רגישות הפוכה למלח בקרב גברים או נשים או בקבוצות גיל שונות פרט לשכיחות גבוהה יותר צעירים עד גיל 50. המנגנון שבו צריכה נמוכה יותר של מלח מעלה את לחץ הדם אינו מוסבר באופן סופי. ההנחה היא שמעורבת בו שונות (וריאביליות) הורמונלית וגנטית. רמת נתרן נמוכה מעלה את רמת הרנין וההנחה היא שהעלייה בלחץ הדם דווקא ברמה הנמוכה של  נתרן קשורה כנראה בפעילות מוגברת של המערכת רנין-אנגיוטנסין- אלדוסטרון (RAAS). מחקר שפורסם לאחרונה מבהיר שואריאנט בקולטן מסוג 2 של דופאמין (D2R)  יכול להגביר את פעילות ה- RAAS וגורם לרגישות הפוכה למלח בזמן צריכה נמוכה של נתרן. לתמיכה במנגנון זה תורם הממצא ששני הואריאנטים של D2R היו קשורים עם רגישות הפוכה למלח וביטוי ה-  D2R בנסיוב הוא נמוך יותר כ – 25% ברגישות הפוכה למלח לעומת עמידות למלח. התגובות ההמודינמיות לשינוי בנטילת נתרן הם שונים גם ברגישות הפוכה למלח בשונות הגנטית ב – D2R ושינוי בפעילות הורמון ה – RAAS,. בעיבוד בצורת גל של לחץ הדם במחקר אחר נמצא שלאחר תזונה עתירת-נתרן יורדת העמידות הווסקולרית הסיסטמית ברגישות הפוכה למלח ונוטה להעלות את הרגישות  למלח עם שינוי מינימלי בעמידות למלח. ההיענות העורקית עולה ברגישות הפוכה למלח, יורדת ברגישות למלח וללא שינוי משמעותי בעמידות למלח. כך, שבתגובות המודינמיות שונות לעומס מלח יכולה רגישות הפוכה למלח להסביר תגובות לחץ דם שונות לתזונת מלח. במחקר נמצא גם שרגישות נמוכה למלח קשורה ב- BMI נמוך. גם המנגנון שקשור במגמה זאת של ה – BMI אינו ברור והחוקרים מניחים שיתכן קשר לתגובות שונות של הורמון ה – RAAS. היכולת להוריד את רמות הורמון ה – RAAS תוך צריכה מוגברת של מלח היא לקויה באנשים שמנים. ממצא זה יכול לנבוע מיצירת הורמון ה – RAAS באדיפוציטים, מגירוי של הפרשת אלדוסטרון ע"י אדיפוקינים ומהפחתה באדיפונקטין שבאופן תקין מעכב את הפרשת הרנין. רמות גבוהות של הורמון RAAS בתזונה נמוכה של נתרן ושינוי גדול יותר בהורמוני RAAS מנתרן נמוך לרמת נתרן גבוהה זוהתה כמנגנון אפשרי לעמידות הפוכה למלח. כך, שירידה קטנה יותר ברמות הורמוני  RAAS מנתרן נמוך לנתרן גבוה בהשמנה יכולה להפוך אנשים שמנים לרגישים למלח ולא לרגישות הפוכה למלח. אמנם, אוכלוסיית המחקר משתרעת מ – BMI נמוך או שווה של -18 עד מעל 30 אבל ההנחה היא שההבדלים שזוהו יכולים להיגרם מהשפעות של הרקמה האדיפוזית על הפעילות של הורמון ה – RAAS. נצטרך לאשר מגמה זאת ולהבהיר מדוע קיים קשר בין עמידות הפוכה למלח ו – BMI או מסת הגוף.