מטרת המחקר שבוצע בארה"ב היתה לבדוק האם המלצות האקדמיה הלאומית לרפואה שגורמי סיכון חברתיים והתנהגותיים קשורים בהתפתחות מוקדמת של יל"ד ו/או סוכרת. במחקר פרוספקטיבי של עוקבה מבוססת-קהילה בת 41,745 מבוגרים מ – 4 מחזורים של Kaiser Permanente בצפון קליפורניה מ – 1 לאפריל 2005 ועד 31 לדצמבר 2016. נבדקו: גזע/אתניות, רמת ההשכלה, דאגה כלכלית, מצב הזוגיות, דחק נפשי, אלימות במשפחה, העוני השכונתי, תסמיני דיכאון, פעילות גופנית שאינה תדירה, עישון, צריכה כבדה של אלכוהול וכלל הסיכון החברתי וההתנהגותי. נקודת הסיום הראשונית היתה התפתחות של יל"ד וסוכרת במשך 3.5 שנים. במחקר נכללו 18,133 אנשים ללא יל"ד בבסיס בגיל ממוצע של 48.1, 60.7% נשים, 63.4% לבנים ו – 35,788 אנשים ללא סוכרת בבסיס בגיל ממוצע של 56.2% נשים, 68% לבנים. נמצא קשר תלוי תגובת מינון בין מספר גורמי הסיכון החברתיים וההתנהגותיים לבין וההסתברות להתפתחות חדשה של שתי המחלות. יחסי הסיכון המובהקים לאחר תיקנון לגיל, מגדר, גזע/אתניות, BMI ושנת הסקר היה 1.41 לפתח יל"ד ו – 1.53 לפתח סוכרת כאשר הישוו אלו עם 3 גורמי סיכון או יותר לעומת אלו ללא כל גורמי סיכון. יחסי הסיכון המובהקים לפתח יל"ד היו 1.84 לאחר תיקנון להשכלה נמוכה מגבוהה, 1.38 לאחר תיקנון לאלמנות, 1.26 לאחר תיקנון לסביבה ענייה, 1.22 לאחר תיקנון לפעילות גופנית בלתי תדירה ו -1.35 לאחר תיקנון לעישון. גורמי הסיכון המובהקים לפתח סוכרת חדשה היו 1.58 לאחר תיקנון להשכלה נמוכה מגבוהה, 1.29 לאחר תיקנון לדאגה כלכלית, 1.24 לאחר תיקנון לאדם בודד או גרוש, 1.28 לאחר תיקנון לדחק גבוה, 1.68 לאחר תיקנון לאלימות במשפחה, 1.31 לאחר תיקנון לסביבה ענייה, 1.28 לאחר תיקנון לתסמיני דיכאון ו – 1.53 לאחר תיקנון לעישון. דווקא צריכה כבדה של אלכוהול היתה קשורה בהגנה (0.75 מובהק).
Pantell MS, Prather AA, Downing JM, et al. Association of social and behavioral risk factors with earlier onset of adult hypertension and diabetes. JAMA Netw Open. 2019;2:e193933.
הערת פרופ' יודפת
אני חושב שחבל שהמחקר הנוכחי מתפרסם במהדורה זניחה של JAMA ולא באחד הז'ורנלים הכי יוקרתיים ברפואה. את תוצאות מחקר זה שבו נמצא שכבר לאחר זמן קצר יחסית של 3.5 שנים נעה ההיארעות של יל"ד בין 5.8% ל – 7% באלו עם 3 או יותר גורמי סיכון וההיארעות של סוכרת נעה בין 3.5% ל – 5% יש להביא לידיעת כלל הרופאים ובמיוחד לרופאי המשפחה עם כל המשמעות גם ברפואה מונעת וגם בגישה הטיפולית. לגורמי סיכון חברתיים ומשפחתיים כמו השכלה נמוכה, דאגה בגלל מצב כלכלי רע, בדידות, אלימות במשפחה, חיים בסביבה דלה ותסמיני דיכאון וגורמי סיכון התנהגותיים כמו עישון, היעדר פעילות גופנית, תזונה בלתי בריאה (שלא נבדקה במחקר הנוכחי) והשמנה (גם לאחר שה – BMI הוצא מהעיבוד) יש השפעה לא רק על הסיכון לפתח יל"ד וסוכרת וללא כל ספק גם על מחלות לב ואחרות אלא גם על הטיפול שאנו נותנים למחלות אלו כאשר אין ספק שהם משפיעים על האיזון של לחץ הדם, הסוכרת ושאר המחלות לא רק מבחינה נפשית אלא גם בנושא כל כך חשוב כמו ההיענות לטיפול. ברור שבמקרים רבים קצרה ידינו לשנות חלק מגורמי סיכון אלו אבל מודעות לקיום גורמי סיכון אלו או חלקם מאפשרת לערב גם את העובדת הסוציאלית אבל בעיקר – הבנה ויחס סימפתי לחולה הזה גם תוך הזמן הקצר שניתן לביקור שללא כל ספק יכול להגביר את ההיענות לטיפול.