מטרת הדיווח האחרון של מחקר הדנרבציה הכלייתית היתה לדווח על תוצאות מעקב לאחר 36 חודשים אחרי חולים עם יל"ד עמיד לטיפול. המחקר היה חד-סמיות, רב מרכזים בארה"ב בחולי יל"ד עמיד לטיפול בגיל 18-80 שטופלו ב – 3 תרופות או יותר כולל דיורטיקה ושלחץ דמם הסיסטולי בבסיס במרפאה היה 160 ממ"כ ולחץ בדם וב – ABPM בבסיס היה 135 ממ"כ או יותר שחולקו אקראית לדנרבציה או לדנרבציה מזוייפת. במחקר נכללו 1,442 חולים בהם 37% נשים ו – 61% גברים בגיל ממוצע של 57.9. מתוכם עברו 68% דנרבציה אמיתית (גיל ממוצע 57.9) ו – 32% דנרבציה מזוייפת (גיל ממוצע 56.2). נתונים לאחר 3 שנות מעקב היו בקרב 219 (בקבוצה האוריגינלית של הדנרבציה), 63 בצורה מצטלבת ו – 36 ללא הצטלבות. לחץ הדם הסיסטולי במרפאה לאחר 3 שנים ירד ב – 26.4 ממ"כ ו – רק 5.7 ממ"כ בקבוצה המזוייפת (הבדל מובהק ומתוקנן של 22.1 ממ"כ). הלחץ הסיסטולי בניטור אמבולטורי ירד ב – 15.6 ממ"כ בקבוצת הדנרבציה ורק 0.3 ממ"כ בדנרבציה המזוייפת (הבדל מובהק ומתוקנן של 16.5 ממ"כ. קבוצת הדנרבציה נצרכה לזמן רב יותר לאיזון לחץ הדם – הבדל מובהק) מאשר אלו עם הדנרבציה המזוייפת (18% לעומת 9%- פער מובהק) למרות עומס טיפול דומה עם תוצאות עקביות ומובהקות. שיעורי תופעות הלוואי על פני קבוצות הטיפול היו ללא כל ראייה של סיבוכים בביצוע הדנרבציה. שיעור נקודת הסיום של הבטיחות המרוכבת למשך 48 חודשים כולל תמותה מכל סיבה, אי ספיקת כליות סופנית חדשה, אירועים תסחיפים עם נזק לאברי מטרה, סיבוכים ואסקולריים, ומצבי חרום של לחץ הדם היה 15% מקרב אלו שעברו דנרבציה חוזרת, 14% בקבוצת ההצטלבות ו – 14% באלו של עברו הצטלבות.
Bhatt DL, Vaduganathan M, Kandzari DE, et al; SYMPLICITY HTN-3 Steering Committee Investigators. Long-term outcomes after catheter-based renal artery denervation for resistant hypertension: final follow-up of the randomised SYMPLICITY HTN-3 Trial. Lancet. 2022 Sep 16. Epub ahead of print.
הערה
התוצאות הסופיות של המחקר זה הן מרשימות אבל מאמר המערכת טוען שפירוש אופטימיסטי זה דורש מיתון. לאמיתו של דבר, עיבוד ארוך-טווח זה איבד את האקראיות והסמיות במחקר זה עם חסרון אפשרי של הטייה ע"י המטופל וע"י הרופא במחקר התצפיתי. החולים שעברו דנרבציה קיבלו טיפול ותשומת לב גדולים יותר ולכן הם טופלו טוב יותר מאשר המטופלים בקבוצת הדנרבציה המזוייפת כמו השינוי סגנון החיים, ביחס רופא-מטופל ובטיפול ליל"ד. להטיות אפשריות אלו יכולות להיות תוצאות שונות כמו למשל בדבקות גדולה יותר בטיפול דבר שלא נבדק במחקר הנוכחי. נכון שמספר התרופות בשתי הקבוצות היה דומה אבל אין זה מוכיח על דבקות דומה. בנוסף, הרכב הבקרה והשימוש וייחוס הנתונים יכולים להשפיע על התוצאות. חוסר הסמיות אפשרו לחלק ממשתתפי הבקרה לעבור דנרבציה אמיתית במידה ועברו את קריטריוני ההכללה. בצורה זאת, עברו 101 משתתפים דנרבציה ו – 70 נשארו בקבוצה המזוייפת. השוואת התוצאים ארוכי הטווח לא בוצעה באלו שעברו דנרבציה או לאחר האקראיות או לאחר ההצטלבות ובמשתתפים שלא עברו דנרבציה כפי שהיה צפוי. הממצא באלו שלא עברו הצטלבות והורידו את לחץ הדם בזמן הסמיות אבל עם עלייה לאחר הסרת הסמיות יכול לתרום להשפעת פלצבו. החוקרים מייחסים ממצא זה לראייה נוספת ליעילות של הדנרבציה. אף על פי כן, ממוצע הירידה בלחץ הדם נראה כשווה בקבוצת ההצטלבות ובקבוצת הלא-הצטלבות – בערך 25 ממ"כ. לכן, הדנרבציה אינה מראה כל תועלת נוספת בהורדת לחץ הדם בין חולי ההצטלבות לבין אלו ללא הצטלבות. מכל מקום, יש לשבח את תוצאות המעקב של 3 שנים במחקר הנוכחי ורופאים שמעניינים בדנרבציה הכלייתית ימצאו בו מידע רלבנטי. עם כל זאת, אין עדיין שיכנוע מלא שנתונים אלו תומכים בראיות לתוצאות מבטיחות, ממושכות ובטוחות של הדנרבציה עם הפוטנציאל להורדה גדולה יותר בלחץ הדם במעקב ארוך כפי שגם המחברים מסכימים. נצטרך למחקרים כפולי-סמיות ואקראיים כדי להגדיר טוב יותר את היעילות של הטכניקה הזאת לאורך זמן ולחזות מי הם החולים שייהנו הכי הרבה ממנה.