מטרת המחקר שבוצע בסינגפור היתה לבדוק את השפעת המתקן המנדיבולרי הפומי לעומת השפעת טיפול ב -CPAP בחולי דום נשימה חסימתי על הורדת לחץ הדם האמבולטורי במשך 24 שעות. במחקר האקראי השתתפו 321 אנשים בגיל 40 ומעלה עם יל"ד וסיכון CV מוגבר שגויסו ב – 3 בתי חולים ציבוריים לבדיקת פוליסומנוגרפיה. מתוכם סבלו 220 משתתפים מדום נשימה חסימתי בינוני- עד- חמור (מדד אפניאה-החפופניאה שווה או מעל 15 אירועים בשעה) שהוקצו אקראית למתקן המנדיבולרי או ל – CPAP (1:1). התוצא הראשוני היה ההבדל בין ממוצע לחץ הדם בבסיס ולאחר 6 חודשים. ממוצע לחץ הדם האמבולטורי ירד באופן מובהק ב – 2.5 ממ"כ מהלחץ בבסיס בעוד שלא נמצאה ירידה מובהקת בלחץ הדם ע"י הטיפול ב -CPAP. ההבדל בין שני סוגי הטיפול הראה שהטיפול של המתקן המנדיבולרי לא הראה נחיתות מובהקת. השימוש במתקן המנדיבולרי הראה ירידה גדולה יותר בין הקבוצות בכל הפרמטרים המשניים במיוחד הפרמטרים בשינה. שתי השיטות שיפרו את הישנוניות במשך היום ללא כל הבדל ביניהם. לא נמצא כל הבדל בטיפול בשתי השיטות לגבי סמנים ביולוגיים CV.
Ou YH, Colpani JT, Cheong CS, et al. Mandibular Advancement vs CPAP for Blood Pressure Reduction in Patients with Obstructive Sleep Apnea. J Am Coll Cardiol. 2024 Mar 13:S0735-1097(24)00906-9.
הערה
דום נשימה חסימתי בשינה הוא הפרעת השינה השכיחה ביותר באוכלוסייה שנגרם ע"י חסימה לסירוגין או מלאה של נתיב האוויר שעובר תמט תוך השינה מסיבות אנטומיות ותיפקודיות. דום הנשימה החסימתי קשור בהפרעה להנדסת השינה, להיפוקסיה לסירוגין, לעלייה בפעילות הסימפתטית, לדחק חימצוני, להפרעה בתיפקוד האנדותל, להתפתחות יל"ד ולעלייה בסיכון ה – CV. במקרים רבים ניתן לחשוד בדום נשימה חסימתי כאשר נמצא לחץ דם גבוה בשינה בביצוע ABPM. השימוש בלחץ חיובי ממושך בנתיבי האוויר (CPAP) נחשב כיום כטיפול הראשוני לדום הנשימה החסימתי בשינה. במחקרים רבים נמצאו ראיות מבוססות שהשימוש בו מוריד את העומס של אפניאה והיפואפניאה אבל ההשפעה שלו על מניעת התפתחות של יל"ד ועל הסיכון ה – CV עדיין נמצאת בוויכוח. יתרה מכך, הירידה בלחץ הדם היא מתונה. דבקות דלה לשימוש ב – CPAP יכולה להסביר את חסר ההשפעה הרלבנטית בעיקר באנשים ללא תסמינים או עם תסמינים מועטים. השימוש במתקן הפומי המנדיבולרי הוצע לטיפול בדום הנשימה החסימתי בחולים שאינם סובלים את הטיפול ב – CPAP או במקרים בחומרה קלה עד בינונית שהראו שיפור ביציבות השינה, באיכותה ובישנוניות במשך היום. במחקר הנוכחי נמצא שהשימוש במתקן המנדיבולרי אינו נחות משימוש ב – CPAP בהורדת ממוצע לחץ הדם האמבולטורי במשך 24 שעות. יתרה מכך, השימוש במתקן זה בהשוואה ל – CPAP היה קשור בירידה גדולה ומובהקת בממוצע לחץ הדם. ההבדל במנגנון שגורם לירידה בלחץ הדם בשתי זרועות המחקר נשאר בלתי ברור. בהקשר לכך, הסיבה העיקרית לממצא לטובה של השימוש במתקן המנדיבולרי הוא בדבקות של 57% לעומת דבקות של 23% בשימוש ב – .CPAP בשלב הנוכחי מציע מאמר המערכת גישה שנראית סבירה על פי הראיות שקיימות כיום תוך התחשבות: 1. ההשפעות השונות של כל אחת מהשיטות על דום הנשימה החסימתי ועל לחץ דם. 2. ישימות הטיפול. 3. המאפיינים האישיים הדמוגרפיים והקליניים הבסיסיים כולל, יל"ד עמיד לטיפול 4. ההיענות למכשיר הטיפול ועדיפות המטופל.