מטרת המחקר הנוכחי היה להעריך את השפעת משך הטיפול של טיפולים שונים בתרופות נגד יל"ד עם תכונות אנטיכולינרגיות (כמו חסמי ביטא לא סלקטיביים, אגוניסטים מרכזיים של אלפה – 2 [קלונידין, ומתילדופה],חסמי תעלות הסידן שאינם הידרופירידינים [כמו וראפמיל ודיתיאזם], תיאזידים ודיורטיקת הלולאה) על דמנציה וסקולרית ואלצהיימר ע"י חיקוי מחקר יעד תוך שימוש בנתונים בריטיים (משנת 2001 ועד 2017). רק השוואת הטיפול מעל 6 שנים לעומת פחות או מעל 3 או פחות שנים הראתה יחס סיכון מובהק ל – 10 שנים של 0.69 לדמנציה וסקולרית ויחס סיכון של 0.91 שאינו מובהק לאלצהיימר. עיבוד לשם המחשה נכשל לחקות מחקר יעד להקצעת קטיגוריות תוך שימוש במידע לאחר הבסיס לקבלת הערכות בלתי סבירות של יעילות
Aguado J, Gutierrez L, Forns J, et al. Effect of Different Durations of Treatment With Antihypertensive Drugs With Anticholinergic Effects on the Risk of Dementia: A Target Trial Emulation Study. Am J Epidemiol. 2024 Aug 6:kwae263.
הערה
ממצאי המחקר שבוצע במשתתפים מעל גיל 50 הראה שטיפול תרופתי בתרופות נגד יל"ד עם מאפיינים אנטיכולינרגיים מעל 6 שנים בהשוואה ל – 3 שנים או פחות הוריד את הסיכון לדמנציה בעיקר דמנציה וסקולרית. במעקב של 10 שנים נמצא מתאם עם ירידה בין 10.4 ו – 1.7 מקרים של דמנציה וסקולרית ל – 1000 חולים. במקביל היתה ההערכה למניעת 8.7 מקרים לאלצהיימר כדי לגרום ל – 2.9 מקרים ל – 1000 חולים. יל"ד נחשב גורם סיכון שניתן לשינוי להפרעה קוגניטיבית ולדמנציה בעיקר לדמנציה וסקולרית. תוצאות מחקרי תצפיתיים ואקראיים דיווחו על תוצאות בלתי עקביות בהשפעת הטיפול להורדת לחץ הדם בקרב אנשים בגיל הביניים ובקשישים במניעת דמנציה וסוגיו. באופן כללי, תוצאות מחקרים אקראיים ומטה-אנליזות דיווחו על השפעה מניעתית של דמנציה בהורדה תרופתית של לחץ הדם שמסבירים את הסיכון הנמוך יותר של דמנציה במחקר הנוכחי לגבי שימוש ארוך טווח גם בטיפול בתרופות נגד יל"ד עם תכונות אנטיכולירגיות שמסווגות עם ניקוד אנטיכולינרגי נמוך. תכונות אנטיכולינרגיות נמוכות יכולות להסביר את הסיכון הנמוך של כלל הדמנציות ודמנציה וסקולרית שנמצאו במחקר הנוכחי לטיפול ארוך-טווח לעומת טיפול לטווח נמוך.