מטרת המחקר התצפיתי הרטרו-פרוספקטיבי שבוצע במרכזיים הגדולים והאקדמיים של מערכת הבריאות בניו יורק היתה לבדוק את ההיארעות וגורמי הסיכון שקשורים בהתפתחות חדשה של יל"ד קבוע תוך אישפוז בגלל COVID-19 ועד מעקב של 6 חודשים לאחר מכן בהשוואה לשפעת. נתוני המחקר כללו 45,398 חולי קורונה (ממרץ 2020 ועד אוגוסט 2022) ו – 13,864 חולי שפעת (מפברואר 2018 עד אוגוסט 2022) ללא היסטוריה של יל"ד. לאחר מעקב של 6 חודשים נמצא ש – 20.6% שאושפזו בגלל הקורונה ו- 10.85% שלא אושפזו פיתחו יל"ד חדש וקבוע. לא נמצא כל שינוי בהיארעות של יל"ד קבוע לאורך המגפה בקרב מאושפזים בעוד שנמצאה ירידה מובהקת של 20% בהיארעות של יל"ד בקרב חולים שאושפזו במרץ 2020 לסביבות 10% באלו שאושפזו באוקטובר 2020 וגם בלא אישפוזים לאחר מכן.
חולי קורונה מאושפזים פיתחו יל"ד באופן מובהק פי 2.23 וחולי קורונה לא מאושפזים פיתחו יל"ד קבוע באופן מובהק פי 1.52 מאשר חולי השפעת המקבילים. יל"ד היה שכיח יותר בקרב מבוגרים זקנים, יותר בגברים, בחולים עם COPD, מחלה כלילית, מחלת כליות כרונית וסוכרת) ובאלו שטופלו ע"י תרופות שמעלות את לחץ הדם או סטרואידים. במודלים מתמטיים היה חיזוי של התפתחות יל"ד קבוע בדיוק בין 79% ל – 86%. בנוסף, 21% מחולי קורונה מאושפזים ללא יל"ד בעבר פיתחו יל"ד תוך האישפוז.
Zhang V, Fisher M, Hou W, et al. Incidence of New-Onset Hypertension Post-COVID-19: Comparison With Influenza. Hypertension. 2023 Aug 21. Epub ahead of print.
הערה
ממצאי המחקר התצפיתי הרטרוספקטיבי מראים שהתפתחות של יל"ד קבוע וחדש בחולי קורונה הוא גבוה בהרבה מאשר בחולי שפעת. השכיחות הגדולה אינה מוגבלת לאנשים עם מחלת קורונה חמורה והשיעור הגדול אנשים שנדבקים במחלה. זיהוי של גורמי הסיכון להתפתחות של יל"ד קבוע חדש מצריך מעקב מדוקדק אחרי אנשים גורמי סיכון לאחר הזיהום ע"י הקורונה. המנגנון שבו SARS-CoV-2 גורם ליל"ד חדש אינו ידוע. קיימת אפשרות שנגיף זה גורם להפרעה בתיפקוד הלב ואי ויסות של לחץ הדם בגלל זיהום ישיר של תאי הלב דרך הקולטן של ACE2. דווח גם על הפעלת המערכת RAAS וגם פגיעה אנדותליאלית בחולים אלו ושניהם קשורים בעלייה בלחץ הדם. בנוסף, חולי קורונה חמורה עלולים לסבול מהיפוקסיה מערכתית, ממצוקה נשימתית חדה, מקרישיות -יתר, מספסיס, מדלקת, מעקה מטבולית ומסערה של ציטוקינים שכולם יכולים לגרום לאי ויסות של לחץ הדם. גם פגיעה חדה בכליות היא סיבוך שכיח בקרב חולי קורונה מאושפזים ויכולה לגרום ליל"ד חדש משנית לצבירת נוזלים. במחקר קודם שבוצע במעל 43,000 מאושפזים נמצא ששורדי מחלת כליות חדה היו ביחס גבוה יותר ב – 22% לפתח יל"ד חדש בהשוואה לאלו ללא מחלת כליות חדה. מחלת כליות חדה נקשרה להתפתחות מאוחרת יותר של אירועי יל"ד והתפתחות של יל"ד חדש או להחמרה בלחץ הדם באלו עם היסטוריה של יל"ד שיכולים לתרום למנגנונים. עקביות של ממצאים אלו נמצאה במחקר הנוכחי שמראה שמחלת כליות חדה היא החזאית הגבוהה ביותר להתפתחות יל"ד חדש לעומת חולים ללא מחלה זאת. גורמים נוספים שיכולים לתרום להתפתחות יל"ד חדש לאחר קורונה הם השפעת הבידוד, עקה פסיכו-חברתית, ירידה בפעילות גופנית, תזונה בלתי בריאה ועלייה במשקל. במחקר חדש של AHA דווח על עלייה מובהקת בלחץ הדם (1-2 ממ"כ תלוייה בגיל) בקרב מבוגרים אמריקאים תוך מגפת הקורונה בהשוואה לתקופה דומה לפני התפרצות הקורונה. עליית לחץ הדם בקרב אוכלוסייה קטנה יכולה להגדיל את השכיחות ארוכת הטווח לאירועים CV (כמו, 2 ממ"כ בלחץ סיסטולי גבוה יותר קשורה בעלייה מובהקת בתמותה משבץ מוחי ומחלת לב איסכמית בקרב מבוגרים בגיל הביניים). היות המחקר תצפיתי אינו מאפשר לקביעה שמחלת הקורונה בפני עצמה גורמת ליל"ד חדש וקבוע.