מטרת העיבוד המשני של מחקר ALLHAT היתה לבדוק את הסיכון של התוצאים הראשוניים והשניוניים בקרב משתתפים שהוקצו אקראית לכלורתאלידון, אמלודיפין וליזינופריל עד מעקב של 23 שנים. כזכור, מחקר ALLHAT היה רב-מרכזים, אקראי, כפול-סמיות פעיל- מבוקר במשתתפים מגיל 55 ומעלה עם אבחנה של יל"ד ולפחות גורם סיכון CV אחד משנת 1994 עד 2017. משתתפי המחקר קושרו למסד נתונים אדמיניטרטיבי על התמותה לאחר גמר המחקר (32,804 משתתפים) ותוצאי התחלואה (22,754 משתתפים). המשתתפים הוקצו אקראית לקבלת תרופה תיאזידית (15,002), CCB (8,898) או ACEI (8,904) למעקב בן 4 עד 8 שנים בערך ולמעקב פאסיבי עד ל – 23 שנים. נקודת הסיום הראשונית היתה תמותה מסיבה CV ונקודות הסיום השניוניות היו תמותה מכל סיבה, שילוב של תחלואה או תמותה CV, ותמותה ותחלואה ביחד של מחלת לב, שבץ מוחי, אי ספיקת לב, מחלת כליות סופנית וסרטן. בסה"כ 32,804 משתתפים (גיל ממוצע 66.9. 53.1 גברים.35.9% שחורים) עברו מעקב לתמותה מכל סיבה ותת-קבוצה (22,754 משתתפים (גיל ממוצע 68.7, 56.1% נשים ו -36% שחורים עברו מעקב לתמותה או לא תמותה CV עד 2017 (ממוצע מעקב של 13.7 שנים ומקסימום המעקב של 23 שנים. התמותה ה – CV ל- 100 אנשים היתה 23.7 לדיורטיקה, 21.6 ל – CCB ו- 23.6 לACEI 23 לאחר האקראיות (יחסי סיכון מתוקננים 0.97 ל – CCB לעומת דיורטיקה, 1.06 של ACEI לעומת דיורטיקה. הסיכונים ארוכי האווח של מרבית התוצאים השניוניים היו דומים בשלושת סוגי התרופות. ACEI לעומת דיורטיקה היה קשור בעלייה של 19% בסיכון מובהק לתמותה משבץ מוחי וב – 11% עלייה בסיכון לשבץ מוחי עם וללא תמותה תוך אישפוז.
Yamal JM, Martinez J, Osani MC, et al. Mortality and Morbidity Among Individuals With Hypertension Receiving a Diuretic, ACE Inhibitor, or Calcium Channel Blocker: A Secondary Analysis of a Randomized Clinical Trial. JAMA Netw Open. 2023 Dec 1;6(12):e2344998.
הערה
המחקר הנוכחי משתמש במסד הנתונים הלאומי של ארה"ב לקבלת תוצאים ארוכי טווח במשתתפי ALLHAT על התמותה לאחר 23 שנים מסיום המחקר. המחקר הנוכחי היה חשוב על מנת להחליט האם נמצא הבדל מובהק בתחלואה ותמותה בין החולים שטופלו בתיאזיד, במעכבי תעלות הסידן ובמעכבי האנזים המהפך. נתונים קודמים ציינו אמנם שאין כל הבדל בין החולים שהוקצו אקראית לשלושת סוגי התרופות האלו אבל טווחי המעקב ביו של 8-13 שנים. המחקר הנוכחי תומך בתוצאים הטובים הקודמים. מבחינה מעשית מציע המחקר שיש לשקול שימוש בדיורטיקה תיאזידית כתרופת הקו הראשון לטיפול ביל"ד היות ואינה עם פחיתות ערך בהשוואה ל – ACEIs ו – CCBs ועם סיכון מופחת לשבץ מוחי בהשוואה ל – ACEI. כל שלושת סוגי התרופות נגד יל"ד יעילים בצורה שווה באיזון לחץ הדם ובמניעת תמותה מכל סיבה. יש צורך במחקרים נוספים לאחר שקיימים היו סוגי תרופות אחרות שהוכנסו לטיפול ביל"ד לאחר מחקר ALLHAT. יהיה זה יעיל לבדוק את הסיכונים/תועלת של תרופות אלו בהשוואה לתיאזידים כמו השוואה בין חסמי בטא לתיאזידים או ARBs לתיאזידים. הממצאים מוגבלים ע"י מספר גורמים כמו חוסר סמיות, האפשרות שהחולים הפסיקו את התרופה אליה הוקצו והיעדר נתונים על החולים שהיו מקנדה, מגימלאי צבא ואלו ללא Medicare. מגבלה נוספת היא חוסר נתונים על התרופות בהם השתמשו המשתתפים, על מדידות לחץ הדם ועל הממצאים המעבדתיים.