מטרת המחקר שבוצע בשיתוף מספר בתי ספר לרפואה בארה"ב היתה לבדוק את הקשר בין לחץ הדם להסתיידות העורקים הכליליים (להלן CAC) תוך ביקור אחד בקרב 557 משתתפים שעברו ניטור אמבולטורי של לחץ הדם במשך 24 שעות בביקור מס' 1 בשנים 2000-2004 וסריקת CT בביקור השני ב – 2005-2008 כחלק מ – Jackson Heart Study (מחקר מבוסס-קהילה של מבוגרים אפרו –אמריקאי). הנתונים שנכללו בעיבוד כללו ממוצע לחץ הדם בערות, בשינה ובמשך 24 שעות. חמישים אחוז (279 משתתפים) סבלו מ – CAC לפי מדד Agaston גבוה מ – 0. לאחר עיבוד רב משתתפים שתוקנן ללחץ הדם הסיסטולי במרפאה היו יחסי השכיחות לכל CAC 1.08 ללחץ הסיסטולי בערות, 1.32 לשינה ו – 1.19 ל – 24 שעות בהשוואה בין הרבעון העליון לעומת הרבעון התחתון של לחץ הדם הסיסטולי בניטור האמבולטורי. השיעורים של כל CAC לאחר תיקנון רב-מישתנים כולל לחץ הדם הדיאסטולי במרפאה לערות היה 1.27, לשינה 1.29 ולחץ הדם הדיאסטולי ב – 24 שעות 1.15 בהשוואה בין הרבעון העליון לעומת הרבעון התחתון של לחץ הדם הדיאסטולי.
Zhang Y, Schwartz JE, Jaeger BC, et al. Association Between Ambulatory Blood Pressure and Coronary Artery Calcification: The JHS. Hypertension. 2021;77:1886-1894.
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי בקרב מבוגרים ממוצא אפרו-אמריקאי ללא כל היסטריה של מחלה CV וללא כל טיפול נגד יל"ד נמצא שממוצע לחץ סיסטולי גבוה בשינה וממוצע לחץ דיאסטולי גבוה הן בערות והן בשינה היו קשורים בקיום ובדרגה כל שהיא של טרשת עורקים תת-קלינית אשר מוגדרת ע"י הסתיידות של העורקים הכליליים גם לאחר תיקנון ללחץ הדם במרפאה. ממצאים אלו מעלים את ההנחה שדפוס לחץ דם האמבולטורי יכול לזהות סיכון לטרשת עורקים תת-קלינית ומדגיש את תרומתו האפשרית לזיהוי אנשים שנמצאים בסיכון גבוה למחלת העורקים הכליליים. במחקר אמריקאי שפורסם עוד בשנת 2002 בקרב 298 מבוגרים לבנים ללא טיפול ביל"ד נמצא שהלחץ הסיסטולי בערות ובשינה והלחץ הדיאסטולי בשינה היו קשורים בהסתיידות של העורקים הכליליים לאחר תיקנון לגיל ומגדר. לאחר תיקנון ללחץ הדם במרפאה נמצא שרק הלחץ הסיסטולי והדיאסטולי בשינה היו קשורים בהסתיידות העורקים הכליליים. המנגנון שקיים בקשר החזק בין לחץ הדם בשינה לעומת לחץ הדם בערות וטרשת העורקים אינו ברור במלואו אבל מספר גורמים יכולים להיות מעורבים. לחץ הדם משתנה יותר במשך היום בגלל פעילות גופנית ונפשית וכמו כן תנוחת הגוף בעוד שלחץ הדם בשינה מושפע פחות מגירוים סביבתיים אקראיים והוא נוטה יותר להיות יציב ומתוקנן. בנוסף, לחץ הדם בשינה יכול להיות מדד טוב יותר ללחץ הדם במנוחה או של לחץ הדם הבסיסי, ולחץ הדם בשינה יכול לשקף טוב יותר מצבים פתופיזיולוגיים כמו הפרעה בארו-רצפטורית, קשיות העורקים ודום נשימה. מצד שני, איכות השינה והשתנת לילה הם בעלי חשיבות ויכולים להשפיע על לחץ הדם בשינה. לאפרו-אמריקאים יש לחץ דם גבוה יותר ביום ובלילה בהשוואה ללבנים. מנגנונים אפשריים הם גורמים חברתיים-כלכליים, דום נשימה בשינה ורגישות למלח. בנוסף, הבדלים מולדים בתיפקוד האוטונומי, ברגישות רפלקס הבארו ובמאפייני היממה של הפרשת נתרן יכולים גם הם לתרום להבדל הגזעי בלחץ הדם האמבולטורי. היות המחקר מסוג "חתך" אינו מאפשר כמובן להדגים סיבתיות.