מטרת המחקר הרטרוספקטיבי שבוצע בשתי אוניברסיטות בארה"ב היתה לבדוק את הקשר בין שימוש בתרופות נגד יל"ד שמפעילות (כמו חסמי אנגיוטנסין מסוג I[לוסרטן,קנדסרטן, ולסרטן ואחרים], חסמי תעלות הסידן הדיהידרופירידינים ותיאזידים) לעומת מונעות קולטני 2 – 4 של אנגיטנסין II ( כמו ACEIs, חסמי ביטא, וחסמי תעלות הסידן שאינם דיהידרופירידינים) עם מחלת אלצהיימר ודמנציות קרובות בעוקבה של אנשים מטופלים עם תשלום ב – Medicare. נכללו 57,773 (36,348 נשים (62.9), גיל ממוצע 73.8, 5.2% שחורים, 2.7% היספנים, 86.9% לבנים ו – 5.4% אחרים) משתתפים (מ – 1 לינואר 2006 עד 31 לדצמבר 2018) בגיל 65 ומעלה עם היארעות של יל"ד שטופלו ביל"ד בתרופות שמפעילות או מעכבות את קולטני אנגיוטנסין II מסוג 2 ו – 4 או בתוכניות מעורבות (הפעלה ועיכוב ) עם מדידות תלויות-זמן כאשר כל אחת עם מרווח של 30 יום. התוצא הראשוני היה הזמן לאירוע הראשון של אלצהיימר או דמנציה אחרת. תוך מעקב חציוני של 6.9 שנים היה שיעור ההיארעות ללא תיקנון של דמנציה 2.2 מקרים ל – 100 חיי-אדם לשנה בקבוצה שטופלה בהפעלת קולטני האנגיוטנסיו II מסוג 2 ו – 4 בהשוואה ל – 3.1 מקרים ל – 100 חיי-אדם בקבוצה שטופלה בעיכוב קולטי אנגיוטנסין מסוג 2 או 4 ו- 2.7 מקרים ל- 100 שנות חיי-אדם בקבוצה שטופלה בצורה מעורבת (ככל התוצאות מובהקות). טיפול שמפעיל את קולטני אנגיוטנסין II מסוג 2 ו – 4 בקבוצות לפי מישתנים תלויי-זמן והזמן להופעת הדמנציה לאחר תיקנון למאפיינים סוציו-דמוגרפיים וקליניים היה קשור באופן מובהק בירידה של 16% בדמנציה לעומת טיפול מונע. גם טיפולים מעורבי הפעלה ועיכוב היו קשורים בירידה מובהקת של 10% בהיארעות של דמנציה. בנוסף, טיפול בתרופות "מפעילות" לעומת "מונעות" היה קשור בירידה מובהקת של 18% בדמנציות וסקולריות.
Marcum ZA, Gabriel N, Bress AP, Hernandez I. Association of New Use of Antihypertensives That Stimulate vs Inhibit Type 2 and 4 Angiotensin II Receptors With Dementia Among Medicare Beneficiaries. JAMA Netw Open. 2023;6(1):e2249370.
הערה
תוצאות העיבוד הנוכחי דומות לתוצאות מספר עבודות קודמות כמו SPRINT שהראו שהורדת הלחץ הסיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ הורידה באופן מובהק את התחלואה הקרדיו-צרברו-וסקולרית והתמותה ממחלות אלו. להנפקת תרופות "מפעילות" במקום "מונעות" יש גם משמעות ברמת האוכלוסייה. גם הנחיות החברות ליל"ד ממליצות כיום להתחיל את הטיפול התרופתי בתרופות ה"מפעילות" כמו ARBs, CCBs ותיאזידים מאשר במעכבי ACE, חסמי ביטא ו-חסמי תעלות הסידן שאינם דיהידרופירידינים כמו וראפאמיל למרות שגם הן מורידות את הסיכון לדמנציה אבל במידה מופחתת. דידוע, הטיפול בחסמי ביטא מומלץ לאחר אירוע לבבי. תוצאות חדשות למרות היותן רטרוספקטיביות ותצפיתיות מעלות את האפשרויות לביצוע מחקרים עתידיים אקראיים ומבוקרים על הקשר בין תרופות "מפעילות" לעומת "מעכבות" לבין דמנציה במצבים רפואיים כמו פרפור פרוזדורים, אוטם שריר הלב ואי ספיקת לב לשם הערכת גם סיבתיות. הנחה שמוצעת להשפעת התרופות ליל"ד שמעלות את הפעילות של קולטני אנגיוטנסין II מסוג 2 ו – 4 בהורדת לחץ הדם היא שהן מגינות טוב יותר על המוח בהשוואה לאלו שמעכבות את הפעילות ותפקידם של אנגיוטנסין II ואנגיוטנסין IV הוא בהגנת בעיקר במוח מאיסכמיה או להגברת זילוף הדם במוח דרך פעילותם אותם קולטני אנגיוטנסין מסוג 2 וכנראה גם 4. פעילות אגוניסטית על קולטני אנגיוטנסין מסוג 4 יכולה לשפר את הזיכרון מרחבי. עם כל זאת, נשארו עדיין שאלות שלא נפתרו בהבנת האינטראקציה בין תרופות נגד יל"ד, המערכת רנין-אנגיוטנסין והתוצאים קוגניטיביים.