האם כושר לבבי-נשימתי דל הוא גורם הסיכון הגדול ביותר מכל גורמי הסיכון לשבץ מוחי בחולי יל"ד?

מטרת המחקר הרב-מרכזים שנערך בארה"ב היתה לבדוק היארעות של שבץ מוחי בחולי יל"ד בהתאם לכושר הלבבי-נשימתי ושינויים בו. נכללו במחקר 483,379 חולי יל"ד (גיל ממוצע 59.4±9.0) וללא ראייה למחלה CV בלתי יציבה שנבדקו במבחן מאמץ רגיל. החולים הוקצו ל – 5 קטיגוריות  לגיל ומגדר של הכושר הלבבי-נשימתי מבוססות על שינויים בשיא האקוויולנט המטבולי עם הזמן. (110,576 משתתפים).העיבוד תוקנן לגיל ומחלות נלוות לסיכון לשבץ מוחי. לאחר חציון מעקב של 10.6 שנים פיתחו 15,925 חולים שבץ מוחי עם שיעור של 3.1 אירועים/1000 שנות חיי אדם כל שנה. הסיכון לשבץ מוחי ירד בהדרגה עם כושר לבבי-נשימתי גדול יותר והיה נמוך יותר ב – 55% באלו עם כושר גדול  (יחס סיכון מובהק של 0.45) בהשוואה לאלו עם כושר נמוך יותר. קשרים דומים ניצפו על פי הגזע, המגדר והגיל. כושר לבבי-נשימתי דל היה החזאי החזק ביותר לסיכון לשבץ מוחי מכל מקרי המחלות הנלוות (יחס סיכון מובהק של 2.24). שינויים בכושר הלבבי-נשימתי שיקפו שינויים הפוכים ופרופורציונליים של השינויים בסיכון לשבץ מוחי.

Kokkinos P, Faselis C, Pittaras A, et al. Stroke Incidence in Patients With Hypertension According to Cardiorespiratory Fitness. Hypertension. 2024 Jun 6. Epub

הערה

ממצאי מחקר זה תומכים בקשר הפוך ומדורג בין כושר לבבי-נשימתי והסיכון לשבץ מוחי בחולי יל"ד. כושר לבבי-נשימתי דל התגלה כחזאי החזק ביותר לסיכון. הקשר היה עצמאי מכל גורמי הסיכון הקלאסיים והיה דומה בגברים ונשים מעבר לטווחי הגזע והגיל. ממצאים אלו היו נכונים גם לשבץ מוחי איסכמי או דימומי (תוך מוחי או תת- עכבישי). ראיות מצטברות ממחקרים קודמים מניחים שההשפעה החיובית של כושר לבבי-נשימתי הוא כתוצאה מהשפעות מווסות שלו על מספר מערכות. שיפור בכושר הלבבי-נשימתי נמצא גם בתפקוד האנדותל בחולי יל"ד עם השפעה חיובית על מספר תחלואות נלוות שקשורות בסיכון מוגבר לשבץ מוחי. במחקר הנוכחי נמצא שהעומס של כל המחלות (כמו פרפור פרוזדורים, לחץ דם, סוכרת מסוג 2. מחלה CV, מחלת כליות כרונית ועוד) היה נמוך יותר באלו עם כושר לבבי-נשימתי גדול יותר. ראיות תומכות גם בקשר בין כושר לבבי-נשימתי דל וויסות בלתי תקין של החדר השמאלי. מצד שני, במחקר התערבות שבו בוצעו אימונים אירוביים נמצאה הורדה בקשיות הלב לאחר מעקב של שנתיים. המגבלה העיקרית של מחקר זה שהוא תצפיתי ולא ניתן להוכיח האם הסיכון הנמוך יותר לשבץ מוחי נגרם באופן בלעדי מעלייה מתסבולת אירובית או מפעילות גופנית.