מטרת המחקר OPERA שבוצע בפינלנד היתה לבדוק את הקשר בין שינויים בדפוס הירידה הלילית בלחץ הדם (dipping) והקשר עם היארעות CV ללא תמותה באנשים בגיל הבינים משני המגדרים. המחקר נערך בין השנים 1991-1993 עם מעקב של 21.7 שנים אחריו. נכללו 452 משתתפים שעברו ABPM בשתי הסקירות. אוכלוסיית המחקר חולקה ל – 4 קבוצות על פי השינוי בשתי הקבוצות: יריד לילית-ירידה לילית (53.6%), ירידה לילית- ללא ירידה (43.8%), ללא ירידה-ירידה (4.4%) וללא ירידה-ללא ירידה (18.1%). מכלל הנבדקים עברו 65 (14.4%) אירוע CV במשך 21.7 שנים. ההיארעות הגדולה ביותר (28%) התרחשה בקבוצה ללא ירידה- ללא ירידה והנמוכה ביותר בקבוצה הנמוכה ביותר (6.6%) ירידה-ירידה (שניהם מובהקים). בעיבוד נכללו מישתנים נלווים – גיל, מגדר, הכולסטרול הכללי, סוכרת, יל"ד, שימוש תרופתי נגד יל"ד, הלחץ הסיסטולי במרפאה, הממוצע הסיסטולי האמבולטורי בלילה והשינויים במישתנים במשך המעקב. לאחר תיקנון לכל המישתנים האלו נמצא שהקשר בין הדפוס של ללא ירידה-ללא ירידה עם האירועים ה – CV בהשוואה לדפוס ירידה-ירידה נשאר מובהק עם יחס סיכון של 4.01.
Lempiäinen PA, Ylitalo A, Huikuri H, et al. Non-dipping blood pressure pattern is associated with cardiovascular events in a 21-year follow-up study. J Hum Hypertens. 2024 May;38(5):444-451.
הערה
במחקרים קודמים נמצא שהדפוס היעדר ירידה פיסיולוגית בלחץ הדם בשינה קשור באירועים CV, בנזק לאברי מטרה ובהפרעות מטבוליות. לכן, רמות לחץ הדם בלילה יכולות לחזות טוב יותר את האירועים ה – CV והתמותה מאשר לחץ הדם במרפאה. במחקר זה נמצא שדפוס היעדר ירידה בלחץ הדם בשינה היה היציב ביותר תוך מעקב של 21 שנים. כשמונים (80.2%) מתוך 102 שהיו בבסיס ללא ירידה לילית בלחץ הדם נשארו כך לאורך השנים בעוד ש – 43.4% (152 משתתפים) שהיו עם ירידת לחץ דם לילית בבסיס נשארו כך לכל אורך המעקב. הדפוס ללא ירידה-ללא ירידה לאורך זמן היה קשור בסיכון מוגבר לאירועים CV ללא תמותה בהשוואה לאלו עם ירידה-ירידה. במחקר הנוכחי נמצא שהקשר של הדפוס ללא ירידת לחץ הדם הלילי לא הוסבר ע"י התפתחות שלילית של רמות גורמי הסיכון הקלאסיים או ההבדל בין שתי הקבוצות. כל העיבודים רבי-המישתנים במחקר הנוכחי היו מתוקננים לכל גורמי הסיכון במשך המעקב והיו מוגברים יותר באלו שהיו ללא ירידה-ללא ירידת לחץ דם לילית: לחץ הדם ירד יותר באלו ללא ירידה לילית מאשר באלו עם ירידה לילית אבל הגיע למובהקות סטטיסטית רק בהבדל בלחץ הדם במרפאה. נמצא גם שרמת הליפידים השתפרה באופן כללי והשינוי בלט יותר באלו ללא ירידה לעומת אלו עם ירידה. יתרה מכך, השימוש בתרופות נגד יל"ד והירידה בשומני הדם היה שכיח יותר באלו ללא ירידה-ללא ירידה מאשר באלו עם ירידה-ירידה. מכל מקום, הסיכון ה – CV היה גדול יותר באלו ללא ירידה-ללא ירידה בעוקבה של חולי יל"ד בגיל הביניים עם ביצוע בנפרד של ABPM במשך 7 שנים, כאשר ABPM באלו ללא תרופות בבסיס היה חזאי טוב יותר לאירועים CV עתידיים מאשר ביצועם במעקב של 10 שנים. לדעתי מגבלות המחקר היו שהם לא כללו התייחסות למידת הירידה הלילית של לחץ הדם ולא למידת היפוך היחס של הירידה כאשר הלחץ הדם הלילי גבוה מממוצע לחץ הדם היומי וגם לא לשונות בלחץ הדם בין הביקורים שבוצעו.