האם הסבירות לפתח מחלת אלצהיימר או הסבירות לדמנציה וסקולרית שונה בהתאם לרמות נמוכות יותר של לחץ דם ומושפעת מגיל, מחלות נלוות ושימוש בטיפול נגד יל"ד?

מטרת המחקר שבוצע בקוריאה הדרומית היתה לבדוק את הקשר בין לחץ הדם והסיכון לתת הסוגים של הדמנציה על פי הטיפול ביל"ד ומחלות נלוות. העיבוד היה מבוסס על נתוני הביטוח הלאומי מ – 2009 ועד 2012 עם 5,522,447 משתתפים מעל גיל 60 ללא היסטוריה של דמנציה ושעברו מעקב ממוצע של 5.4 שנים. המשתתפים סווגו בהתאם ללחץ הדם הבסיסי כאשר לחץ סיסטולי של 130- 140 ממ"כ והדיאסטולי של 80 עד מתחת ל – 90 ממ"כ שימשו כבקרה. הסיכון לכל סוגי הדמנציות והסבירות למחלת אלצהיימר היה גבוה יותר בלחץ סיסטולי שווה או מעל 160 ממ"כ או לחץ סיסטולי נמוך ביותר. קשרים אלו בצורת U היו עקביים ללא כל קשר לטיפול ביל"ד או במחלות נלוות. הסיכון הסביר לדמנציה וסקולרית לא היה גבוה יותר באלו עם לחץ סיסטולי נמוך יותר ועלה בהדרגה על עליית הלחץ הסיסטולי. קשר קווי בין הלחץ הסיסטולי והסיכון הסביר לדמנציה וסקולרית נמצא באלו ללא טיפול תרופתי ביל"ד וללא מחלות נלוות אבל קשר בצורת U נמצא באלו שקיבלו טיפול תרופתי ליל"ד והיו עם מחלות נלוות. דפוס דומה ללחץ הסיסטולי נמצא בין הלחץ הדיאסטולי והסיכון הסביר למחלת אלצהיימר והסיכון הסביר לדמנציה וסקולרית פרט באלו שטופלו תרופתית נגד יל"ד.

Lee CJ, Lee JY, Han K, et al. Blood Pressure Levels and Risks of Dementia: a Nationwide Study of 4.5 Million People. Hypertension. 2022 Jan;79(1):218-229.

הערה

בעיבוד הנוכחי נמצא שדפוסי הקשר בין לחץ הדם והסיכון לדמנציה שונה בהתאם לסוגי הדמנציה. יתרה מכך, הקשר מושפע ממחלות נלוות והדפוס שלו מופחת ע"י הגיל. יל"ד מעלה את הסיכון לדמנציה בלי קשר לסוג הדמנציה אבל הוא נמוך יותר בקרב אלו שנוטלים טיפול נגד יל"ד ואינם סובלים ממחלות נלוות. קיים עדיין ויכוח לגבי השפעת הטיפול ביל"ד להורדת הסיכון לדמנציה. על הצלחת טיפול למניעת ירידה בקוגניציה ועל ירידה בחומר הלבן דווח בעיבוד SPRINT. מכל מקום, מחקרים אקראיים קליניים לא הצליחו להוכיח קשר בין הורדת לחץ הדם לדמנציה.  קיימים מספר הסברים לממצאים הבלתי עקביים אלו. הראשון, הקשר הבלתי עקבי בין הסיכון לדמנציה ולחץ הדם משתנה עם הגיל. שינויים ניווניים במוח שגורמים להפרעה קוגניטיבית וממשיכים עד דמנציה אינם מהירים. במחקרים קודמים נמצא שהקשר בין שניהם הוא רלבנטי יותר לאיזון לחץ הדם בגיל הביניים ולא בגיל המבוגר. בעיבוד הנוכחי נמצא שבריבוד לפי גיל יום הפטירה נחלש הקשר בין יל"ד ודמנציה נחלש עם הגיל. מכאן, שקיימת סבירות שכל כמה מוקדם יותר שמאזנים את לחץ הדם כך יורד הסיכון לדמנציה. שנית, הקשר בין לחץ הדם והסיכון לדמנציה הוא שונה בין סוגי הדמנציה וקשר מובהק לסיכון לדמנציה וסקולרית נמצא רק בעיבוד הנוכחי. נצטרך למחקרים קליניים אקראיים כדי לאשר 6את התועלת של איזון לחץ הדם למניעת סוגים ספציפיים של דמנציה. שלישית, צורת U בין הלחץ הסיסטולי והסבירות לאלצהיימר או הסבירות לדמנציה וסקולרית היתה בולטת יותר בקרב אלו שטופלו תרופתית ביל"ד אבל היות העיבוד תצפיתי אינו מאפשר לקבוע סיבתיות בין איזון לחץ הדם ומניעת דמנציה וסקולרית. הסיכון הכללי לדמנציה או הסבירות למחלת אלצהיימר היה גבוה יותר באלו עם לחץ סיסטולי נמוך גם באלו שלא נטלו טיפול תרופתי ליל"ד. לכן סביר, שלאנשים עם לחץ סיסטולי נמוך יש מאפיינים אישיים לסיכון לפתח דמנציה גם ללא טיפול תרופתי.  הקשר בצורת U באלו שטופלו ביל"ד נמצא גם באלו עם מחלות נלוות כולל סוכרת ומחלת כליות כרונית. המחברים מציעים גם שקיימת אפשרות שהקשר בין לחץ דם לדמנציה באנשים מעל גיל 67 נגרם מסיבתיות הפוכה וייתכן שנובע מסיבות אחרות חזקות יותר כמו סוכרת.