מטרת המחקר שבוצע בהולנד היתה לבדוק האם תזונה עשירה באשלגן קשורה בלחץ דם נמוך יותר ובסיכון CV נמוך יותר שונה בין המגדרים והאם היא קשורה בצריכה היומית של נתרן. בעיבוד נכללו 11,267 גברים ו – 13,696 נשים מעוקבת EPIC-Norfolk. נבדקה הפרשת נתרן ואשלגן במשך 24 שעות והשפעת צריכתם על הלחץ הסיסטולי ועל האירועים ה – CV (אישפוז או תמותה CV). לאחר תיקנון לערפלנים נמצא שאינטראקציה לפי מגדר היתה קשורה באופן מובהק עם הלחץ הסיסטולי. בנשים בלבד היה המדרון הפוך בין צריכת אשלגן והלחץ הסיסטולי ותלול יותר ומובהק באלו עם צריכת השלישון העליון של נתרן בהשוואה לאלו עם צריכתו בשלישון התחתון. צריכת אשלגן גדולה יותר היתה קשורה בשני המגדרים עם סיכון נמוך לאירועים CV אבל יחס הסיכון שקשור עם צריכה גדולה יותר של אשלגן היה נמוך יותר אצל נשים ב – 7% בגברים לעומת 11% בנשים.
Wouda RD, Boekholdt SM, Khaw KT, et al. Sex-specific associations between potassium intake, blood pressure, and cardiovascular outcomes: the EPIC-Norfolk study. Eur Heart J. 2022 Aug 7;43:2867-2875.
הערה
בעיבוד הנוכחי נמצא קשר בין צריכת אשלגן עם הלחץ הסיסטולי והסיכון ה – CV ספציפי למגדר. הקשר בין צריכת אשלגן והלחץ הסיסטולי בנשים היה מוגבל בגלל צריכת נתרן ורק בשלישון העליון של צריכתו. נשים בשלישון העליון של צריכת אשלגן היו עם סיכון נמוך ב – 11% להיארעות ו/או אירועים CV חוזרים תוך מעקב של 20 שנה. בגברים היה הסיכון ה – CV נמוך ב – 7% באלו עם השלישון העליון של צריכת אשלגן בהשוואה לאלו בצריכתו בשלישון התחתון. הקשר בין צריכת אשלגן בשני המגדרים והאירועים ה – CV לא השתנה ע"י צריכת נתרן. קשר דומה נמצא גם במחקר PURE (אליו התייחסתי במובאה הקודמת) שבו נמצא שאשלגן שהיה קשור בהבדלים בלחץ הדם היה גבוה יותר עם עליית רמות הפרשת הנתרן. החוקרים מניחים שאת ההשפעות הטובות של אשלגן ניתן לייחס לעלייה בנתריורזיס -מתווכת-אשלגן ולאחר מכן, בתיקון המצב של נפח מוגבר. נטילת אשלגן גדולה גורמת לדה-פוספורילציה של thiazide-sensitive sodium-chloride cotransporter ((NCC) בצינורית המפותלת הרחיקונית, ולהורדת הפעילות של אותו טרנספורטר וגורמת לעלייה בהפרשת הנתרן. מעניין, הביטוי של ה – NCC הוא תלוי-מגדר ובחולדות הצפיפות של NCC גבוהה יותר בנקבות. כריתת השחלות בעכברות מורידה את הביטוי של הפוספורילציה של ה – NCC וההנחה היא, שהורמוני המגדר מעורבים בוויסות פעילות ה – NCC. במחקר הנוכחי היו כנראה מרבית הנשים לאחר חדילת אורח כך שנראה שמנגנונים אחרים גורמים גם לרגישות לנתרן. תוצאות ממחקרים ניסיוניים מצביעות שחוסר שיווי משקל בין תחמוצת החנקן ואנגיוטנסין II גורמים לדחק חימצוני, והעלייה בספיגת הנתרן מחדש והירידה בהפרשתו גורמת לרגישות לנתרן בחולדות ללא שחלות. ההבדל ברגישות לנתרן בין גברים לנשים יכול להסביר לפחות בחלקו, את הקשר הספציפי למגדר בין צריכת אשלגן, הלחץ הסיסטולי והאירועים ה – CV. בנוסף להבדלים האפשריים במגדר ברגישות לנתרן גם יל"ד ומחלת כליות כרונית גורמים לרגישות למלח, ממצא יכול להסביר את האינטראקציה המופחתת בין אשלגן וצריכת נתרן לאחר שנשים עם יל"ד ומחלת כליות כרונית לא נכללו בנתוני הבסיס.