מטרת המחקר האמריקאי היתה לבדוק את הקשר עם שונות בתגובה האישית של הלחץ הסיסטולי תוך אישפוז, שרידות באישפוזים חוזרים, אישפוזים חוזרים מכל סיבה או תמותה מכל סיבה שנה לאחר שבץ מוחי איסכמי חד. בעוקבה רציפה של 862 חולים (גיל ממוצע 75, 55% נשים) עם שבץ מוחי איסכמי חד (בשנים 2005-2018 ומעקב עד 2019) נמדדה השונות של לחץ הדם ברבעוני סטיית התקן ומרשם השונות מחציון של 16 מדידות לחץ הדם הסיסטולי שבוצעו במשך האישפוז. סטיית התקן של הלחץ הסיסטולי היתה +/-16 ומקדם השונות +/- 10 ממ"כ. יחס הסיכון של הרבעון העליון לעומת התחתון היה 1.04 לסטיית התקן ו – 1.29 למקדם השונות לאחר תיקנון לגורמים דמוגרפיים ומחלות נלוות. בדומה, היארעות של אישפוז חוזר או תמותה נשארו עקביים בין רבעוני סטיית התקן ומקדם השונות של הרבעון העליון לתחתון.
Yousufuddin M, Murad MH, Peters JL, et al. Within-person blood pressure variability during hospitalization and clinical outcomes following first-ever acute ischemic stroke. Am J Hypertens. 2022 Sep 20. Epub ahead of print.
הערה
ממצאי המחקר הנוכחי מראים שלשונות בלחץ הדם הסיסטולי באישפוז אין כל משמעות פרוגנוסטית עצמאית להישרדות, לאישפוזים חוזרים או לתמותה באירוע של שבץ מוחי איסכמי ראשון. מצד שני, רמת לחץ הדם הסיסטולי המרבית שהושגה תוך האישפוז היתה קשורה באופן הפוך עם שרידות ללא אישפוז מחדש אבל לא באישפוז חוזר או בשיעור התמותה. ממצא זה מראה שלממוצע הלחץ הסיסטולי והשונות בלחץ זה באישפוז אין כל משמעות פרוגנוסטית עצמאית בחולים עם אירוע מוחי איסכמי ראשון. עלייה בלחץ הדם בחולים אינה ייחודית לשבץ מוחי איסכמי ויכולה להופיע תוך אישפוז בגלל תגובה למצבי דחק אחרים. רמת לחץ הדם באישפוז משפיעה על השונות בלחץ הדם לאחר מכן ומידת העלייה בלחץ הדם והשונות שלו תוך אירוע מוחי איסכמי יכולה להשתנות בהתאם לגיל, מגדר, רמת לחץ הדם לפני האירוע, מחלות נלוות, סוג השבץ המוחי וגורמים מערכתיים אחרים. המנגנונים האפשריים שקשורים בשלב החד של האירוע המוחי האיסכמי הם שינויים ברגישות קולטני הבארו, בשעון הביולוגי, בוויסות העצמי של המוח ובשינויים נירו-הורמונליים. טיפול ביל"ד באישפוז משפיע כנראה על השונות של לחץ הדם בחולה עם שבץ מוחי. במחקרים קודמים דווח שאין על תועלת או אפילו נזק בהורדת לחץ הדם בשבץ מוחי חד. אין גם כל הגדרה ברורה מהם ערכי לחץ הדם התקינים בחולים שמאושפזים בגלל אירוע מוחי איסכמי. עלייה בלחץ הדם בחולים מאושפזים בגלל אירוע מוחי איסכמי אינה שונה מעליתו באישפוזים לטיפול חד ללא כל קשר אם היה או לא היה לחץ דם גבוה לפני האישפוז. בנוסף, מרבית החולים שמאושפזים בגלל אירוע מוחי איסכמי אינם סובלים מפגיעה באברי מטרה אחרים או מיל"ד בחירום. מכאן, נזקים אפשריים בגלל הטיפול להורדת לחץ הדם עולים מעבר לכל תועלת בהיעדר תסמינים. אין לכן לתמוך באמצעים להורדת השונות בלחץ הדם כדי לשפר את השרידות באישפוז חוזר, באישפוז בחולים עם שבץ מוחי איסכמי. נצטרך למחקרים עתידיים להגדרת המתודולוגיה בשטחים כמו מדדי שונות תקניים שמתאימים למסגרת הזמן, לתדירות מדידת לחץ הדם, ליכולת השחזור של השונות בלחץ הדם ולביסוס ספי השונות לזיהוי חולים בסיכון.