האם מדד גבוה של מסת החדר השמאלי באנשים ללא יל"ד ידוע מעיד עם על יל"ד רק על פי המדידות מחוץ למרפאה?

מטרת המחקר האיטלקי-גרמני היתה לבדוק האם מדד מסת החדר השמאלי יכול להיות חזאי  להיארעות של יל"ד במרפאה, בבית וב – ABPM באנשים בקהילה שנכללו במחקר Pressioni Monitorate E Loro Associazioni. במחקר נכללו משתתפים בגיל הביניים ומבוגרים יותר עם ערכי לחץ דם תקינים במרפאה (792), בבית (714) וב – ABPM (825) בבסיס שעברו אקו לב גם ובסוף המעקב. כל קבוצה של נורמוטנסיביים חולקה ל – 4 רבעוני מדד מסת החדר השמאלי. לאחר מעקב של 148 חודשים נמצא שההיארעות המצטברת של יל"ד חדש במרפאה היה 35.9%, בבית – 30.7% ובניטור אמבולטורי 36.1%. לאחר עיבוד במודלים מתוקננים (גיל, מגדר, שינויים ב – BMI במעקב, ערכים בסיסיים של גלוקוזה, קראטינין וכולסטרול, לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי בבית ובניטור האמבולטורי) נמצא שערכים גבוהים יותר (רבעון עליון לעומת תחתון) שלצ מדד מסת החדר השמאלי היו קשורים באופן עצמאי ומובהק עם עלייה פי 2.4 בסיכון ליל"ד לפי המדידות בבית ופי 1.7 בניטור אמבולטורי ללא כל קשר מובהק לפי המדידות במרפאה.

Cuspidi C, Facchetti R, Quarti-Trevano F, et al. Left ventricular mass and incident out-of-office hypertension in a general population. J Hypertens. 2019 Nov 26. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקר הנוכחי שנערך במשך למעלה מ – 10 שנים נמצא שיל"ד חדש מתפתח בשכיחות די גדולה שנעה בין 30-36% בתלות לשיטת מדידת לחץ הדם. חשוב יותר הוא הממצא שמדד מסת החדר השמאלי מהווה סמן פרוגנוסטי מתוקף לפגיעה תת-קלינית באברי מטרה וקשור באופן עצמאי בסיכון להתפתחות יל"ד. מחקר זה מראה סוף סוף שהסיכון תלוי- מדד מסת החדר השמאלי אינו חזאי להתפתחות יל"ד במדידות במרפאה. אחת הסיבות האפשריות לממצא זה היא שלחץ הדם שנמדד במרפאה אינו יציב ואינו ניתן לשיחזור בהשוואה ליציבות הגדולה יותר של לחץ הדם מחוץ למרפאה. יש לציין שלא הבנתי בתחילה אין יתכן שלפני הופעת יל"ד קיימים כבר שינויים במדד מסת החדר השמאלי ולכן ציינו המחברים שנקודת החתך של הרבעון העליון של מדד מסת החדר השמאלי היתה נמוכה מהקריטריונים המקובלים להגדרתו (סביב 10 גרם/גובה פחות בגברים ונשים) כך שגם תוספת קטנה של מדד זה יכולה להיות חזאית להתפתחות יל"ד בעתיד. המחקר אינו מאפשר להסביר בצורה ישירה את המנגנון שמקשר בין מדד מסת החדר השמאלי והתפתחות עתידית של יל"ד. תוארו אמנם קשרים דמוגרפיים ומישתנים קליניים ( כמו גיל, אתניות, מגדר, לחץ הדם, סוכרת, התסמונת המטבולית, השמנה, דום נשימה בשינה ומחלת כליות)ו יש להניח שקיימים גם גורמים גנטיים שמעודדים צמיחה של תאי הלב כמו שנמצא בצאצאים של הורים עם יל"ד. יש גם לציין שבנורמוטנסיביים והיפרטנסיביים קיימים שינויי מבניים בקיר העורקים כנראה בגלל היות רקמות הלב והרקמות הווסקולריות חשופות לאותם גירויים מכניים ונוירו-הורמונליים ועל ידי כך מגבירים את העתקת התאים וההשפעה על נפחם. קיימת גם אפשרות שהפעלת המערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון מעלה באופן סימולטני את מדד מסת החדר השמאלי ואת ההיארעות של יל"ד. מגבלות המחקר הם שהשכיחות של סוכרת והשמנה באוכלוסייה שנבדקה היתה נמוכה, שלחץ הדם בבית נבדק רק ביום אחד, שלא נבדקו סמנים אחרים ואין מידע על גורמים שיכולים להשפיע כמו פעילות גופנית וצריכת אלכוהול.