האם קיימת הצדקה להורדה בתרופות ליל"ד בחולים סיעודיים בלי ועם דמנציה?

מטרת המחקר הרב –מרכזים בארה"ב היתה לתאר במחקר עוקבה תצפיתי מאפיינים של טיפול תרופתי ביל"ד בקרב אוכלוסייה במוסדות סיעודיים ללא ועם דמנציה והקשר בין הטיפול ביל"ד לתוצאים בעלי החשיבות לאנשים עם דמנציה. נכללו במחקר תושבים עם שהייה ארוכה במוסדות הסיעודיים שטופלו ביל"ד ברבע השני של 2013 עם וללא הפרעה קוגניטיבית בינונית –עד-קשה. החשיפה הראשונית היתה מידת הנמרצות של הטיפול ביל"ד שהוגדרה כמספר תרופות השורה הראשונה ליל"ד שהונפקו. מדדי התוצאים היו אישפוז, אישפוז בגלל מחלה CV, ירידה בפעילות הגופנית ותמותה תוך 180 ימי מעקב. נכללו במחקר 255,670 דיירים שטופלו ביל"ד, 117,732 (46%) סבלו מהפרעה קוגניטיבית בינונית או חמורה. שיעור החולים שטופלו בבסיס בתרופה אחת היה 54.4%, בשתיים – 34.3% ובשלוש – 11.4%. יחס הסיכון המובהק להפרעה קוגניטיבית בנטילת פחות תרופות ליל"ד באלו עם הפרעה בינונית או קשה היה 0.80 לעומת אלו ללא כל הפרעה או הפרעה קלה, יחס הסיכון המובהק להחמרה בפעילות הגופנית היה 0.64 לעומת אלו בשלישון הטוב ביותר ויחס הסיכון המובהק ולאישפוז בהוספיס או הישרדות נמוכה מ – 6 חודשים היה 0.80. הגברת הטיפול ביל"ד היה קשור בעלייה קטנה באישפוז (ההבדל המובהק להוספת תרופה היה 0.24%), לאישפוז מסיבה CV היה 0.24% ולירידה קלה בפעילות הגופנית מינוס 0.67%. לא נמצא כל הבדל מובהק בתמותה.

Boockvar KS, Song W, Lee S, et al. Hypertension treatment in US long-term nursing home residents with and without dementia. J Am Geriatr Soc. 2019 Jul 22. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקר תצפיתי זה נמצא ש – 46% מחולים עם שהייה ארוכה במוסדות סיעודיים ועם יל"ד סובלים מדמנציה והפרעה קוגניטיבית בינונית-עד- קשה ו – 40.7% מהם טופלו בתי תרופות או יותר. במודל רב-מישתנים נמצא שקיימת נטייה להגברת הטיפול ביל"ד באלו עם תיפקוד גופני טוב אבל לאחר תיקנונים לפעילות גופנית, לפרוגנוזה, למחלות נלוות ולגיל נמצא שטיפול נמרץ ביל"ד היה קשור בעלייה קטנה באישפוז, ירידה קטנה בפעילות היום-יומית אבל לא בתמותה לאחר מעקב של 180 יום. בסה"כ, הוספת תרופת אחת ליל"ד לכל אחד מ – 400 מהשוהים תקופה ארוכה במוסדות אלו היתה קשורה באישפוז נוסף אחד ובשני אפיזודות מופחתות של ירידה בפעילות היום-יומית. ירידה של שתי נקודות בתיפקוד היום-יומי שווה לירידה מ"תמיכה גדולה" ל"תלות מוחלטת". ממצאי מחקר זה מניחים שהגברת הטיפול ביל"ד בשוהים במוסדות סיעוד אינו גורמת לתועלת משמעותית תוך תקופה של חצי שנה. ממצא זה חשוב לאלו עם דמנציה ומשפחותיהם. ממצאים אלו נמצאים בתיאום עם מחקרים קודמים שאינם תומכים בטיפול מוגבר בקשישים נכים לשיפור התוצאים. ברור שלא ניתן לייחס סיבתיות במחקר תצפיתי זה.