מטרת המחקר היתה לבדוק האם חומצת השתן היא חזאית ליל"ד ולפגיעה באברי מטרה לאחר מעקב של 20 שנה באנשים בגיל הביניים שהיו בריאים בהתחלת המחקר. הנתונים נלקחו ממרכז יחיד בצרפת של רפואת המשפחה וכללו בהתחלה 961 מבוגרים ו – 570 ילדים. הבדיקות שבוצעו: ABPM, יחס אלבומין/קראטינין, eGFR, LVH, הפרעה דיאסטולית ומהירות גל הפעימה שבוצעו בסוף המעקב. בסוף המעקב נמצא שרמה גבוהה של חומצת השתן בבסיס או שינויים גבוהים יותר ברמה זאת בקרב ההורים היו קשורים באופן מובהק בסיכון מוגבר להתפתחות של יל"ד גם לאחר תיקנון לגורמי הסיכון הידועים של יל"ד. ערכים גבוהים יותר בבסיס היו קשורים באופן שולי (P=0.05) בעליית הסיכון למהירות גל הפעימה. הקשר בין חומצת השתן עם העלייה בלחץ הדם היה תלוי- BMI (העלייה בלחץ הדם באנשים רזים היתה באינטראקציה מובהקת) והקשר בין חומצת השתן עם ירידה ב – eGFR היתה תלויית-גיל (הירידה היתה גדולה יותר באופן מובהק בקשישים). לא נמצא כל קשר מובהק בין חומצת השתן והתיפקוד הדיאסטולי או LVH. קשר מובהק בין חומצת השתן בבסיס והסיכון ליל"ד בכלל האוכלוסייה (כולל ילדים) נמצא עם מהירות גל הפעימה.
Kanbay M, Girerd N, Machu JL, et al. Impact of Uric Acid on Hypertension Occurrence and Target Organ Damage: Insights From the STANISLAS Cohort With a 20-Year Follow-up [published online ahead of print, 2020 Apr 8]. Am J Hypertens.
הערת פרופ' יודפת
ראשית עלי לציין שהיות המחקר הנוכחי תצפיתי לא ניתן לכן לקבוע שרמה גבוהה של חומצת השתן גורמת ליל"ד. יתרה מכך, היפראוריצמיה מתפתחת לרוב בתחילת גיל הביניים ולרוב יחד עם הפרעות מטבוליות. תוצאות שליליות של מחקרים מנדיליאנים אקראיים העלו ספקות לגבי ההשפעה של ערכי חומצת שתן גבוהים בלבד על התפתחות של יל"ד. כדי להתגבר על מורכבות זאת יש צורך במחקרים באנשים בריאים כולל ילדים שנחוצים על מנת להראות שהורדת רמת חומצת השתן הגבוהה מורידה את ההתפתחות של יל"ד. במחקר הנוכחי נמצא במעקב של 20 שנה שרמת חומצת שתן גבוהה אחרי אנשים בריאים כולל ילדיהם היתה קשורה לא רק בהתפתחות של יל"ד אלא גם בפגיעה באברי מטרה כמו פגיעה בתיפקודי הכליות. בהקשר לכך, מחקרים קודמים דיווחו שטיפול בתרופות להורדת רמת חומצת השתן במתבגרים צעירים שסובלים מהשמנה יכול להוריד את לחץ הדם האמבולטורי והיה מלווה בירידה בתנגודת ההיקפית ממצא שמעלה את ההנחה שיל"ד שקשור בהיפראוריצמיה נגרם בגלל עלייה בתנגודת ההיקפית. דווח גם שרמת חומצת השתן בנסיוב נמצאת בקורלציה חיובית עם תנגודת כלית כלייתית בחולי יל"ד עצמוני ולכן ההנחה היא שקיימים שינויים בעורקיות הנכנסות לכליות וסביר להניח שלהם תפקיד משמעותי בהתפתחות של יל"ד. אחת ההשערות היא שמחלה של העורקיות הנכנסות, דחק חימצוני, דלקת והפעלה של מערכת RAS גורמים ליל"ד בגלל התכווצותם של עורקיות אלו ובאופן אוטומטי ליל"ד רגיש-מלח בשלב המאוחר יותר. ההנחה היא שחדירת חומצת שתן לאנדותל הכלי ולתאי השריר החלק גורמת לדלקת בעורקיות הנכנסות. היפראוריצמיה קשורה גם בעלייה בקשיות העורקים אם כי במחקר הנוכחי קשר זה היה שולי. מצד שני, נמצא במחקר הנוכחי שקיימת אינטראקציה בין היפראוריצמיה והשמנה. השמנה קשורה לרוב גם עם היפראינסולינמיה והיפראוריצמיה ובמקרה זה יל"ד יכול להתפתח דרך ספיגה מוגברת של נתרן. במחקר הנוכחי נמצא גם קשר בין היפראוריצמיה והזדקנות. זקנה ויל"ד קשורים בארטריולופתיה בכליות. באחד המחקרים נמצא שאינטראקציה בין יל"ד והיפראוריצמיה קשורה בעלייה ברגישות לנזק גלומרולרי בגלל הפרעה בוויסות הסיסטמי העצמי בארטריולות הנכנסות. הזדקנות קשורה באופן ישיר עם עלייה בשכיחות של מחלת עורקי הכליות הקטנים. חסר נוסף במחקר הנוכחי הוא שלחץ הדם האמבולטורי לא נמדד בבסיס אלא רק בסוף המעקב. בסיכום נוכל לומר שקיים אמנם קשר הדוק בין יל"ד להיפראוריצמיה אבל עדיין לא ברור למרות כל התיאוריות המוצעות מי גורם למי.