מטרת המטה-אנליזה שבוצעה ע"י הקבוצה של Mancia במילאנו היתה לבחון שינויים תת-קליניים בלב בחולי יל"ד non-dippers (להלן ND) ללא מחלה קרדיו-וסקולרית או סוכרת שאינם מטופלים תרופתית. אותרו 1.291 חולים ND ו – 2.300 Dippers (להלן D) מתוך 23 מחקרים בהם נעשתה האבחנה ע"י אקו-לב. מדד מסת החדר השמאלי היה גדול יותר ב – ND בהשוואה ל –D (122 לעומת 111 גרם/מ2 (הבדל מובהק). עובי הקיר היחסי וקוטר הפרוזדור השמאלי היו גדולים יותר באופן מובהק ב – ND לעומת D בעוד יחס E/A המיטרלי (היחס בין המילוי המוקדם של החדר E לעומת המילוי המאוחר A. E קטן יותר מעיד על קשיות שגורם להפרעה דיאסטולית) היה נמוך באופן מובהק ב – ND לעומת D. לאחר הערכת הנתונים להטייה פירסומית ההבדל בין הקבוצות נשאר מובהק פרט ליחס E/A.
Cuspidi C, Sala C, Tadic M, et al. Non-dipping pattern and subclinical cardiac damage in untreated hypertension: A systematic review and meta-analysis of ehocardiographic studies. Am J Hypertens. 2015 Jun 24. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
סמנים של נזק תת-קליניים בלב כמו LVH, גיאומטריה קונצנטרית, הגדלת הפרוזדור השמאלי והפרעה דיאסטולית קשורים בסיכון מוגבר למחלה קרדיו-וסקולרית בחולי יל"ד. במחקר הנוכחי נמצא שמרבית שינויים אלו היו מובהקים פרט להפרעה הדיאסטולית בחולי יל"ד ללא כל טיפול תרופתי שהיו ND. יש לזכור ש- ND נובע במקרים רבים מיל"ד בשינה כך שגם ND בגלל יל"ד וגם ND ללא יל"ד בשינה קשורים כידוע בסיכון קרדיו-וסקולרי גבוה. ידוע גם שדפוסי ה – ABPM כולל מעבר מ – D ל- ND או להיפך יכולים להשתנות בין ניטורים חוזרים. במטה-אנליזה הנוכחית נערכו 2 ניטורים עוקבים רק ב – 4 מתוך 23 המחקרים. היות כל המחקרים מסוג "חתך" לא מאפשרת הוצאת מסקנות על סיבתיות וקיימת אפשרות הפוכה ששינויים בלב קשורים ב – ND ולא להיפך. מכל מקום, המחברים ממליצים על טיפול תרופתי לפני השינה במקרים של יל"ד לילי או ND תוך תקווה לשיפור הפרוגנוזה אם כי באחד המחקרים שהוצג בכנס מילאנו השנה שמוזכר בהמשך נמצאה בעיבוד רטרוספקטיבי הטבה קרדיו-וסקולרית בחולים שהצליחו לעבור מ –ND ל – D ע"י טיפול תרופתי לפני השינה.