האם השמנה גורמת להפרשה מוגברת של אלדוסטרון בחולי יל"ד עמיד לטיפול?

מטרת המחקר האמריקאי מסוג "חתך" היתה לבדוק האם BMI נמצא בקורלציה חיובית עם רמת האלדוסטרון בפלסמה, עם פעילות הרנין בפלסמה, עם יחס אלדוסטרון/רנין ועם הפרשת אלדוסטרון במשך 24 שעות בחולים שחורים ולבנים. נכללו במחקר 2,170 חולי יל"ד עמיד לטיפול. הקשר בין BMI והערכים שקשורים באלדוסטרון נבדק לגבי כל העוקבה, למגדר ולגזע (65.3% לבנים, 40.3% גברים). רמת האלדוסטרון ויחס אלדוסטרון/רנין היו בקורלציה מובהקת עם 3 הרבעונים הראשונים של ה – BMI אבל לא ברביעי. לא נמצאה קורלציה של BMI עם פעילות הרנין בפלסמה. רמת האלדוסטרון בשתן במשך 24 שעות היתה בקורלציה חיובית ומובהקת עם כל רבעוני ה – BMI וגם בשני המגדרים והגזעים אבל חזקה יותר בגברים מאשר בנשים ללא קשר לגזע.

Dudenbostel T, Ghazi L, Liu M, et al. Body mass index predicts 24 hour urinary aldosterone levels in patients with resistant hypertension. Hypertension. 2016 Aug 15. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקרים פרוספקטיביים נמצא שלכ – 20% מחולי יל"ד עמיד לטיפול יש רמות גבוהות של אלדוסטרון. תוצאות מנוגדות נמצאו במספר קטן של מחקרי תצפית באנשים ללא ועם יל"ד לגבי הקורלציה בין השמנה לרמות אלדוסטרון. במחקר הנוכחי שבו נכללה עוקבה גדולה מגוונת היו מספר ממצאים חדשים: 1. BMI נמצא בקורלציה עם רמת האלדוסטרון בשתן במשך 24 שעות בשני המגדרים עם יחס חזק יותר עם גברים. 2. לגברים יש רמות גבוהות יותר של אלדוסטרון מאשר לנשים. 3. אין הבדל בין שחורים ללבנים בקורלציה עם הפרשת אלדוסטרון ב – 24 שעות ועלייה ב – BMI שמתבטא יותר בגברים בשני הגזעים. ממצאים אלו מוגבלים לחולי יל"ד עמיד לטיפול בהם לא נמצאה כל קורלציה עם רמת הרנין או יחס אלדוסטרון/רנין (גבוה בהיפראלוסטרוניזם ראשוני). רמת אלדוסטרון גבוהה יותר בגברים מוסברת ע"י החוקרים ברקמת שומן ויסצרלי גדולה יותר בגברים בהם קיימת גם שכיחות גדולה יותר של דיסליפידמיה, תנגודת לאינסולין והתסמונת המטבולית. מנגנונים אפשריים לתרומתם של האדיפוציטים לסינטזה של אלדוסטרון והפרשתו כוללים המרצת המערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ובנפרד, יצירה ושיחרור של תוצרים שממריצים סינטזיס של אלדוסטרון באופן מקומי או באדרנל. טיפול ע"י אנטגוניסט לקולטן המינרלקורטיקואיד יעיל להורדת התנגודת לאינסולין, לחץ הדם, יצירת הקולגן וההפרעות שנגרמות ע"י תיפקוד לקוי של האדיפוציטים. יש רק לזכור שהיות המחקר מסוג "חתך" אינו מאפשר לקבוע סיבתיות.