מטרת המחקר שבוצע באוסטרליה היתה לבדוק את הקשר בין העומס על החדר השמאלי והשינויים בו לבין האירועים הקרדיו-וסקולריים הגדולים בחולי יל"ד קל וללא תסמינים. במחקר הרטרוספקטיבי נכלל 388 חולי יל"ד ללא תסמינים איסכמיים עם גיאומטריה בלתי תקינה של החדר השמאלי (העומס האורכי הכוללני) בבסיס. סך כל האירועים הקרדיו-וסקולריים שכללו תמותה, אישפוז בגלל אי ספיקת לב, אוטם שריר הלב ושבץ מוחי אירעו ב – 19% מהחולים והיו קשורים בשכיחות גדולה יותר ומובהקת של היפרטרופיה קונצנטרית ובהפרעה גדולה בעומס האורכי הכוללני של החדר השמאלי. הקשר בין העומס האורכי הכוללני והאירועים הקרדיו-וסקולריים הגדולים היה עצמאי ותוספתי לפרמטרים הקליניים ולהיפרטרופיה הקונצנטרית. במעקב חציוני של 3 שנים ע:י אקוקרדיגרם שנערך ל – 55 חולים נמצאה החמרה בעומס הכוללני העורקי בקרב 10 חולים שסבלו מאירועים קרדיו-וסקולריים לאחר בדיקת האקו השנייה. החוקרים פיתחו ניקוד לסיכון שהראה שחולים מעל גיל 70, פרפור פרוזדורים, היפרטרופיה קונצנטרית וקיצור העומס האורכי ביותר מ – 16% שהראה כושר ניבוי טוב לאירועים הקרדיו-וסקולריים.
Saito M, Khan F, Stoklosa T, et al. Prognostic implications of LV strain risk score in asymptomatic patients with hypertensive heart disease. JACC Cardiovasc Imaging 2016;9:911-921.
הערת פרופ' יודפת
במחקרים קודמים נמצא שהעומס האורכי הכוללני ומדדים נוספים של החדר השמאלי אינם תקינים במחלות קרדיו-וסקולריות שונות כולל יל"ד. במחקר הנוכחי שנערך בקרב חולי יל"ד מתון (ממוצע של 145/80 ממ"כ) נמצא שלמידת העומס האורכי הכוללני של החדר השמאלי יש השפעה על הפרוגנוזה הקרדיו-וסקולרית. עומס אורכי זה הוא עצמאי ללא כל קשר עם התהליך ואופיו של העיצוב מחדש של החדר השמאלי והוא חזאי מובהק להופעת סיבוכים שכוללים תמותה, אירועים לבביים ומוחיים ואי ספיקת לב. העלייה המוחלטת בסיכון היא אמנם מתונה יחסית למרות שהיא מובהקת עם יחס סיכון של 1.08 לכל עלייה של 1% בעומס האורכי. לא ברור באיזו מידה ניתן ליישם ממצאים בחולי יל"ד מתון בעיקר, אם ערכו עולה בהדרגה כמו באוכלוסייה הנוכחית. שאלה חשובה יותר היא האם יש לטפל באוכלוסייה זאת בצורה נמרצת יותר להורדת לחץ הדם והאם תהיה לכך השפעה לטובה מבחינה פרוגנוסטית?.