מטרת המחקר הספרדי היה לבדוק את הקשר בין זמן האבחנה לזמן של איזון לחץ הדם לבין התמותה מכל סיבה או היארעות של אירועים CV בחולים מעל גיל 60 עם אבחנה חדשה של יל"ד. העיבוד הרטרוספקטיבי התבסס על מסד נתונים ארוך-טווח של תיקים רפואיים אלקטרוניים של חולים שאובחנו לאחרונה כסובלים מיל"ד ב – 45 מרכזי בריאות ראשוניים בברצלונה. נמצאו 18,721 חולי יל"ד חדשים שאובחנו בין 2007 ל – 2012 עם מעקב עד אוקטובר 2015 או, הופעת אירוע CV או תמותה מכל סיבה. הזמן החציוני בין האבחנה לאיזון היה 49 ימים וחלוקתו לשלישונים היה לפי: 29 ימים או פחות, בין 30 ל – 124 ימים ולפחות 125 ימים. הזמן הארוך ביותר (שווה או מעל 125 ימים) היה קשור באופן מובהק בלחץ הדם גבוה יותר, בהשמנה, בסוכרת ובקרב גברים. לאחר מעקב של 5.4 שנים נמצא שזמן ארוך יותר בין האבחנה לאיזון לחץ הדם היה קשור באופן מובהק רק בהיארעות גדולה יותר של תמותה מכל סיבה.
Martín-Fernández M, Vinyoles E, Real J, et al. The prognostic value of blood pressure control delay in newly diagnosed hypertensive patients. J Hypertens. 2018 Jul 30. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
בעיבוד הנוכחי נמצא שהזמן הממוצע בין האבחנה לבין איזון לחץ הדם בחולים מעל גיל 60 הוא מעבר ל – 8 חודשים וכל כמה שהוא ארוך יותר כך עולה הסיכון לתמותה מכל סיבה. הזמן שנצרך לאיזון לחץ הדם הוא ארוך במיוחד בגברים, בגיל מבוגר יותר ובאלו שסובלים מסוכרת, עישון ולחץ דם דיאסטולי נמוך יותר. החוקרים מנסים להסביר חלק מהזמן הארוך לאיזון בנטיית הרופאים לאי התחלת הטיפול מיד עם האבחנה, בהיענות גרועה לטיפול, בעומס שמוטל על הרופאים הראשוניים ובכל גורמי הסיכון שמוזכרים לעיל. אפשרות נוספת שלא נבדקה היא השפעת טיפול משולב בשתי תרופות לעומת טיפול בתרופה יחידה על זמן האיזון – כאשר כיום בשתי ההנחיות האמריקאיות והאירופיות החדשות קיימת המלצה להתחלת טיפול בשתי תרופות. אין למחברים הסבר מדוע זמן איזון גדול יותר אינו משפיע גם על האירועים ה – CV. קיימות מגרעות רבות למחקר זה ראשית, היותו רטרוספקטיבי, חסרים נתונים רבים על מדידות לחץ הדם תוך המעקב, מהימנות המדידות, השפעת תרופות אחרות על האיזון כמו NSAIDs ולכן לא ניתן גם לקבוע סיבתית.