מטרת המחקר היפאני היתה להבהיר את הקשר הקרוב בין יחס נתרן/אשלגן במדגם שתן בבוקר לבין רמת לחץ הדם במדגם אוכלוסייה ללא כל השפעה של ערפלנים. במחקר השתתפו 9,144 אנשים בריאים (גיל ממוצע 54) וכל הנתונים הקליניים נבדקו בבסיס. יחס נתרן/אשלגן היה גבוה באופן מובהק בחולי יל"ד ללא כל קשר עם מצב הטיפול התרופתי (3.12 בנורמוטנסיביים, 3.50 בחולי יל"ד ללא טיפול ו – 3.72 בחולים מטופלים). רמות הנתרן והאשלגן בשתן באיסוף של 24 שעות היו קשורות באופן הפוך ומובהק בלחץ הדם אבל היחס נתרן/אשלגן היה קשור קרוב יותר באופן מובהק עם לחץ הדם בהשוואה לכל אחד מהם בנפרד וקרוב יותר לצריכת המלח ביום שחושב מהפרשת הנתרן בשתן. מספר גורמים היו קשורים ביחס נתרן/אשלגן כמו גיל, מגדר, רמת הקראטינין בשתן וצום או עונת איסוף הדגימה אלא שהקשר בין יחס נתרן/אשלגן היה עצמאי וללא קשר עם גורמים אלו. לא נמצא גם כל קשר בין יחס נתרן/אשלגן לבין עיצוב מחדש של העורקים הגדולים שנבדק ע"י מהירות גל הפעימה או ע"י שינויים מורפולוגיים בעורקי הרשתית. יתרה מכך, לא נמצא כל ג'נוטייפ שמשפיע על רמת הנתרן והאשלגן בשתן אחרי סריקה גנומית רחבה.
Tabara Y1, Takahashi Y, Kumagai K, et al; Nagahama study group. Descriptive epidemiology of spot urine sodium-to-potassium ratio clarified close relationship with blood pressure level: the Nagahama study. J Hypertens. 2015 Sep 16. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
יחס נתרן/אשלגן הוא מדד להעמסת מלח. כידוע, רמת הפרשת האשלגן קשורה באופן הפוך עם לחץ הדם ומתן אשלגן מוריד את לחץ הדם. היחס נתרן/אשלגן נמצא גם בקשר עם נזק לאברי מטרה כמו LVH ומחלות קרדיו-וסקולריות. במחקר הנוכחי שהיה מסוג "חתך" הובהר שלדגימת שתן לבדיקת יחס נתרן/אשלגן יש קשר הדוק יותר לערכי לחץ הדם מאשר הבדיקה לצריכה יומית של מלח שמחושבת מרמת הנתרן בשתן במשך 24 שעות. גורמים קליניים וסביבתיים יכולים להשפיע על יחס זה אבל הם אינם מערפלים את הקשר בין יחס זה ללחץ הדם. יש לחכות לתוצאות מחקרים ארוכי-טווח להבהרת המשמעות הפרוגנוסטית של היחס נתרן/אשלגן על היארעות של יל"ד ומחלות קרדיו-וסקולריות.