מטרת המחקר שבוצע בהולנד היתה לבדוק את הקשר בין היפוטנסיה תנוחתית והסיכון לפתח דמנציה באוכלוסייה הכללית. הנתונים על היפוטנסיה תנוחתית באנשים ללא דמנציה וללא שבץ מוחי נאספו במשך כ -4 שנים מתוך Rotterdam Study. היפוטנסיה תנוחתית הוגדרה כירידה סיסטולית שווה או מעל 20 ממ"כ או ירידה דיאסטולית שווה או מעל 10 ממ"כ לאחר 3 דקות של מעבר מישיבה לעמידה. השונות בלחץ הדם הסיסטולי שקשורה בשינוי התנוחתי חושבה ע"י coefficient of variation. חישובי הקשר בין ההיפוטנסיה התנוחתית לסיכון לדמנציה במודל COX רגרסיבי תוקננו לגיל, למגדר, לעישון, לאלכוהול, ללחצי הדם הסיסטוליים והדיאסטוליים, ל – LDL, ליחס כולסטרול/HDL, לסוכרת, ל- BMI, לטיפול ביל"ד, לירידה בשומני הדם, לתרופות אנטיכולינרגיות ול – אפוליפופרוטאין של גנוטייפ E. בנוסף, נבדק האם הקשר משתנה בהתאם לעלייה מפצה במהירות הדופק. לאחר מעקב חציוני של 15.3 שנים פיתחו 1,176 אנשים דמנציה מתוך 6,204 משתתפים בגיל ממוצע של 68, כ – 60% נשים. מכלל חולי הדמנציה סבלו 79.5% מאלצהיימר ו – 8.1% מדמנציה ואסקולרית. היפוטנסיה תנוחתית היתה קשורה בסיכון מוגבר ומובהק של 15% שהיה דומה בשני סוגי הדמנציה. שונות גדולה יותר בשינויי התנוחה בלחץ הדם הסיסטולי היתה קשורה בסיכון מוגבר ומובהק של 8% לעליית הסיכון לדמנציה. הסיכון לדמנציה היה מוגבר ומובהק בעיקר באלו שסבלו מהיפוטנסיה תנוחתית ללא עלייה מפצה במהירות הדופק.
Wolters FJ, Mattace-Raso FU, Koudstaal PJ, et al; Heart Brain Connection Collaborative Research Group. Orthostatic hypotension and the long-term risk of dementia: A population-based study. PLoS Med. 2016;13:e1002143.
הערת פרופ' יודפת:
במחקר מבוסס-הקהילה הנוכחי נמצא שהיפוטנסיה תנוחתית קיימת באחד מתוך 5 משתתפים וקשורה בסיכון של 15% לעלייה ארוכת-טווח בדמנציה. הסיכון גדול בעיקר באלו ללא עלייה מפצה במהירות הדופק. שונות גדולה בשינויי לחץ הדם בהיפוטנסיה תנוחתית היתה קשורה בסיכון גבוה יותר. ההסבר העיקרי לממצאים אלו קשור בנזק מוחי בגלל תת-זילוף חולף וחוזר עם כל שינוי אורתוסטטי. להיפוקסיה יש השפעה מזיקה על רקמת המוח כמו בגלל תהליך דלקתי ועקה חימצונית. מנגנון זה פוגע בכלי הדם הקטנים בו נמצאות האדרות בחומר הלבן ובגנגליונים בבסיס אבל לא בנפח החומר הלבן. הירידה בזילוף המוחי ביחד עם אי ספיקה אוטונומית משפיעה בעיקר על ההיפוקמפוס שקשור כנראה לשלבים המוקדמים של אלצהיימר. קיימת אפשרות שהיפוטנסיה תנוחתית מהווה סמן לתוצאות מזיקות אחרות של הפרעה אוטונומית כמו השונות בלחץ הדם, התגובה לואלסלבה, לרפלקס הקרדיו-וסקולרי ולשונות במהירות הדופק אם כי יתכן שמעורבות כאן גם מסילות אחרות כמו למשל, ירידה בהיענות קיר העורקים ביל"ד שתורמת להיפוטנסיה תנוחתית ע"י ירידה ברגישות קולטני הבארו. היות המחקר תצפיתי אינו מאפשר קביעת סיבתיות אם כי המחברים מניחים שההיפוטנסיה התנוחתית אינה נגרמת בגלל השינויים הניווניים במוח.