מטרת המחקר שנערך באוניברסיטת Rush והוצג בכנס השנתי של החברה הנוירולוגית האמריקאית במחצית אוקטובר 2016 היתה לבדוק בנתיחה לאחר המוות שינויים במוח בחולים שטופלו במעכבי המערכת רנין-אנגיוטנסין (להלן RAS) (38 נפטרים שנטלו אותם לפחות בשני ביקורים עוקבים) לעומת אלו ללא טיפול בתרופות אלו (45 נפטרים). לא היה כל הבדל מובהק במאפיינים הדמוגרפיים, 32% מהם גברים ו – 9.2% שחורים, בגיל ממוצע של 82 וכולם סבלו מהפרעה קוגניטיבית קלה (ממוצע ניקוד ה – MMSE בבסיס היה 26) ו – 28% מהם היו חיוביים ל – APOE4. תוך המעקב פיתחו 14 מהחולים מחלת אלצהיימר. שיעור החולים שפיתחו מחלת אלצהיימר בקרב נוטלי RASI (7.9%) היה נמוך באופק מובהק לעומת אלו שלא טופלו במעכבי RAS (24.4%). גם שיעור גושי הסיבים (tangles) הנוירופיברילאריים באלו שנטלו מעכבי RAS היה נמוך באופן מובהק מאלו של טופלו במשפחת תרופות זאת והבדל זה בלט בכל האיזורים כולל באיזור האנטורינאלי (באונה הטמפורלית המרכזית) ובאיזור CA1 (דמוי קרן ראם) בהיפוקמפוס. לא נמצא כל הבדל בפתולוגיה בין נוטלי ה – RASI לבין אלו שלא נטלו בשאר המדדים הנוירופתולוגיים כמו משקל המוח, כמות העמילואיד ושינויים טרשתיים.
American Neurological Association (ANA) 2016 Annual Meeting. Abstracts M126. Presented October 17, 2016.
הערת פרופ' יודפת
לאחרונה פורסמו תוצאות מחקר מאוניברסיטת אמורי באטלנטה שבו נכללו 784 חולים עם הפרעה קוגניטיבית קלה בבסיס שבו נמצא ששיעור החולים שטופלו ב – RASIs ופיתחו מחלת אלצהיימר היה נמוך באופן מובהק בהשוואה לחולים שלא נטלו תרופת אלו. בצורה דומה, גם מידת ההידרדרות לדמנציה היה איטית יותר באופן מובהק במטופלי ה – .RASIs במחקר הפתולוגי הנוכחי נמצא חיזוק נוירופתולוגי לממצאי המחקר התצפיתי להשפעה המניעתית המובהקת של הטיפול ב – RASIs בחולים עם הפרעה קוגניטיבית קלה הן בהתפתחות של מחלת אלצהיימר והן בשיעור נמוך יותר של גושי הסיבים הנוירופיברלאטוריים למרות שלא היה כל הבדל בלחץ הדם או ברמת הכולסטרול בין שתי הקבוצות ולמרות ששיעור חולי הסוכרת בקרב נוטלי ה – RASI היה גבוה יותר. נראה שתכשירי ה – RASIs מאיטים בצורה כל שהיא את היווצרות גושי הסיבים הנוירופיברילאריים אלא שלא ניתן לקבוע סיבתיות מהיות מחקר זה תצפיתי בלבד. יותר ויותר מתברר שמסילות ה – RAS מעורבות בתהליכים ביולוגיים רבים פרט להורדת לחץ הדם כמו במניעה או שיפור בהפרשת החלבון בכליות ואולי גם במנעה ושיפור ההידרדרות הקוגניטיבית במידה וממצאי המחקר הנוכחי יאושרו במחקרי התערבות עתידיים..