האם שילוב של הממוצע והשונות של לחץ הדם הוא חזאי טוב יותר להשפעת הטיפול על הסיכון ה – CV? – עיבוד נוסף ממחקרי ONTARGET ו – TRANSCEND

מטרות העיבוד הנוכחי של תוצאות שני המחקרים (28,790 חולי יל"ד) היו 1. לבדוק את ערך החיזוי של השונות בלחץ הדם הסיסטולי בין ביקור לביקור כאשר המצבים בהם תרמו ממוצעי לחץ הדם הוצאו מהעיבוד. 2. להשוות את יכולת החיזוי של השונות בלחץ הדם הסיסטולי וממוצע לחץ הדם הסיסטולי באותה תקופה של הטיפול. 3. לראות האם שילוב שני הגורמים האלו ישפרו את החיזוי הכולל של השפעות הטיפול ביל"ד על מניעת אירועים CV. השונות בלחץ הדם הסיסטולי נבדקה בשיטת מקדם השונות (coefficient of variation) של לחץ הדם הסיסטולי. נמנעה השפעת ערפלנים כמו השונות בזמן ומספר הביקורים בזמן חישוב השונות הסיסטולית. בעיבוד נמצא שהסיכון המתוקנן לתוצא הראשוני עולה עם כל עלייה בחמישון של השונות או של ממוצע הלחץ הסיסטולי תוך טיפול אבל היה מובהק רק לגבי ממוצע לחץ הדם. השונות בלחץ הדם הראתה קשר עם אירועי תמותה אבל ללא כל קשר לאוטם שריר הלב או לשבץ מוחי שהחיזוי שלהם התבסס  רק ע"י ממוצע לחץ הדם תוך הטיפול. חיזוי התוצא הראשוני תוך שימוש בשתי צורות המדידות הראה תוצאה מובהקת – יחס סיכון של 1.42 של החמישון העליון לעומת התחתון בהשוואה ל – 1.13 לשונות ו – 1.24 לממוצע של לחץ הדם הסיסטולי.

Mancia G, Schumacher H, Böhm M, et al. Relative and Combined Prognostic Importance of On-Treatment Mean and Visit-to-Visit Blood Pressure Variability in ONTARGET and TRANSCEND Patients. Hypertension. 2017 Oct 3. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת
הממצאים בעיבוד הנוכחי מראים ראשית, שהחשיבות הפרוגנוסטית היחסית של השונות בלחץ הדם הסיסטולי בין ביקור לביקור לא היתה חזאית לתחלואה ותמותה CV וזאת בניגוד לחיזוי של לחץ הדם הממוצע שהושג תוך הטיפול. שנית, השונות בין ביקור לביקור בלחץ הדם הסיסטולי לא היתה חזאית לאירועים ספציפיים כמו שבץ מוחי ואוטם שריר הלב בניגוד לממוצע לחץ הדם. שלישית, עם כל זאת, השונות בלחץ הדם בין ביקור לביקור היתה חזאית לתמותה CV, תמותה מכל סיבה ואי ספיקת לב שחשיבותה היחסית היתה טובה יותר מממוצע לחץ הדם הסיסטולי. רביעית, שילוב של שני המדדים שיפר את החיזוי של הסיכון של התוצא הראשוני וגם של אירועים נוספים. את תרומתה של השונות לחיזוי של תמותה ואי ספיקת לב ניתן אולי ליחס להשפעה של אי יציבות בלחץ הדם על תיפקוד ומבנה של אברים חיוניים. קיימת גם אפשרות שהפעלה נירו-הומורלית תורמת לאי ספיקת הלב ומשקפת הפרעה בהומיאוסטזיס של לחץ הדם שקשורה במצבי חולי. ממצא זה תואם גם לקשר של השונות בלחץ הדם לבין גורמי סיכון אחרים (כמו גיל, היסטוריה של מחלה, טיפול בתרופות רבות וכו'). מגבלות המחקר הם התבססות על מדידת לחץ דם בודדת (ע"י מכשיר אוסצילומטרי) ועל 5 ביקורים בלבד.