מטרת המחקר המשותף לחוקרים צרפתים, אוסטרלים ואמריקאים שנערך ב – 3 ערים עם אוכלוסייה צרפתית היתה לבדוק את הקשר בין סוגי התרופות לטיפול ביל"ד עם היארעות של שבץ מוחי תוך תיקנון לשונות ארוכת-טווח בלחץ הדם באנשים בגיל 65 ומעלה.
המדגם כלל 5,951 משתתפים (גיל חציוני 74, 60% נשים) שטופלו לפחות בתרופה אחת ליל"ד או עם לחץ דם סיסטולי מעל 140 ממ"כ או דיאסטולי מעל 90 ממ"כ. השונות בלחץ הדם חושבה בשיטת coefficient of variation ורגרסיה כנגד 9 סוגי תרופות נגד יל"ד. יחס הסיכון לשבץ מוחי שניתן לייחסו ל – 9 סוגי התרופות (ACEIs, CCBs דיהידרופירידינים ולא דיהידרופירידינים, תיאזידים, משתני הלולאה, דיורטיקה משמרת אשלגן, חסמי בטא ו – ARBs) חושב תוך תיקנון ללחץ הדם וגורמים נוספים. במהלך חציוני של 9.1 שנים היו 273 אירועי שבץ מוחי.
הורדת לחץ הדם ע"י כל סוגי התרופות לא הוריד את הסיכון לשבץ מוחי באופן כללי. ARBs (יחס סיכון מובהק של 1.56) וחסמי בטא (יחס סיכון מובהק של 1.41) היו קשורים בעלייה בסיכון לכל סוגי השבץ מוחי. שתי משפחות תרופות אלו היו קשורות גם בסיכון לשבץ מוחי איסכמי לאחר תיקנון לשונות הסיסטולית. שונות דיאסטולית היה קשורה בסיכון לשבץ מוחי בעיבוד לריבוד ללחץ דם סיסטולי 140 עד 160 ממ"כ (0.10 עלייה ב – coefficient of variation עם יחס סיכון מובהק של 1.59.
Tully PJ, Debette S, Dartigues JF, et al.. Antihypertensive Drug Use, Blood Pressure Variability, and Incident Stroke Risk in Older Adults: Three-City Cohort Study. Stroke. 2016 Mar 24. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הופתעתי מאד מתוצאות מחקר זה. מקובל וידוע שהורדת לחץ הדם ללא כל חשיבות לסוגי התרופות מורידה את הסיכון לשבץ מוחי. על כך שחסמי בטא יעילים פחות למדנו ממחקרים קודמים אבל ש – ARBs מעלים את הסיכון בקשישים נראה לי מוזר. ממצא נוסף של מחקר זה הראה שההשפעה השלילית של שתי משפחות תרופות אלו נובעת רק מממוצעי לחץ הדם ולא מהשונות שלו.
הסברים אפשריים שמציעים המחברים למנגנון שקשור בעליית הסיכון לשבץ מוחי ע"י חסמי בטא קשורים בשינויים המודינמיים כפיצוי להאטת מהירות הדופק או שבקשישים עלייה בקשיות האאורטה ובגל החוזר גורמת ללחץ מרכזי מוגבר וטיפול בחסמי בטא יכול להגביר עוד יותר את הלחץ ע"י הגברת נפח הפעימה והארכת משך הפליטה הסיסטולית.
הסברים לקשר בין ARBs לסיכון לשבץ מוחי פחות ברורים היות ודווח במודלים של חיות שלתרופות אלו יש מנגנון נוירו-פרוטקטיבי. למשל, חסימת הקולטנים לתרופות אלו מסוג 1משאירה את הקולטנים מסוג 2 חופשיים שגורמים לואזודילציה. מצד שני, קיים קושי לחזות את השפעת גירוי הקולטנים מסוג 2 במודלים של חיות וטיפול ארוך-טווח ב – ARBs יכול לגרום לשינויים היפרטרופיים ואנטי -אנגיוגניים ברקמה הווסקולרית. אני מצפה לקבל תגובות לממצאים במחקר זה.