האם דופק מהיר הוא גם סמן לפעילות סימפתטית מוגברת של הלב בתסמונת המטבולית?

מטרת המחקר האיטלקי בקבוצה של Mancia היתה לבדוק האם ועד איזו מידה משקפת מהירות הדופק פעילות אדרנרגית מוגברת של התסמונת המטבולית. נכללו במחקר 65 חולים עם התסמונת המטבולית בגיל ממוצע 56.5 שנבדקו במשך 30 דקות במנוחה לחץ הדם, הדופק (ע"י אק"ג), רמת הנוראפינפרין בפלסמה והפעילות הסימפתטית בשרירים (ע"י מיקרנוירוגרפיה). כמו"כ נבדקו משתנים אנתרופומטריים ומטבוליים כולל מדד HOMA (תנגודת לאינסולין ופעילות תאי בטא) תוך תאום עם סמנים אדרנרגיים. מדידות דומות בוצעו כבקרה בקרב 48 בריאים מתואמי- גיל. מהירות הדופק היתה גבוהה יותר באופן מובהק באלו עם התסמונת המטבולית בהשוואה לבקרה (74.6 לעומת 67.5) ובקורלציה ישירה ומובהקת עם העלייה בערכי הנוראפינפרין והפעילות הסימפתטית בשרירים. הפעילות הסימפתטית בשרירים היה קשורה ישירות ובאופן מובהק בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, ב – BMI (r=0.36), בהיקף המותניים (r=0.34), ביחס מותן-ירך (r=0.49) וברמת האינסולין (r=0.57). לא נמצאה קורלציה ישירה ומובהקת בין מהירות הדופק או הנוראפינפרין ולבין המשתנים האנתרופומטריים והמטבוליים.

Quarti Trevano F, Seravalle G, Macchiarulo M, et al.  Reliability of heart rate as neuroadrenergic marker in the metabolic syndrome. J Hypertens. 2017 Mar 27. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

התסמונת המטבולית מאופיינת ע"י פעילות יתר סימפתטית ניכרת כפי שנמצא בעלייה בולטת בפעילות מערכת העצבים בשרירים ובעלייה ברמות הנוראפינפרין. תוצאות מחקר זה מאשרות ממצאים קודמים שהתסמונת המטבולית מאופיינת ע"י פעילות יתר ניכרת של המערכת הסימפתטית. בנוסף, הם מראים ראשית, שדופק מהיר במנוחה בתסמונת המטבולית קשור באופן מובהק ובאופן ישיר על רמות הנוראפינפרין בפלסמה והתפרצויות של הפעילות הסימפתטית שנרשמה בעצב הפרוניאל ע"י מיקרונוירוגרפיה. ממצאים אלו נמצאו ע"י חוקרים אלו בחולים עם השמנה מרכזית והיקפית ללא יל"ד. בנוסף, נמצא שלפעילות הסימפתטית בשרירים ולא למהירות הדופק  ולרמת הנוראפינפרין יש קשר מובהק עם לחץ הדם והפרעות אנתרופומטריות ומטבוליות שקשורות בתסמונת המטבולית. ניתן לכן להסיק שמדידת מהירות הדופק בתסמונת המטבוליית מאפשרת לקבל מידע אם כי מוגבל, על המצב התיפקודי של הפעילות האדרנרגית הקרדיו-וסקולרית במצב זה. מבחינה קלינית תוצאות מחקר זה מצביעות על האפשרות שאחד הטיפולים ביל"ד שקיים בתסמונת המטבולית צריך לכלול תרופות שמווסתות את הפעילות הסימפתטית ההיקפית והלבבית כמו חסמי אלפה ובטא וקלונידין.