מטרת המחקר האמריקאי היתה לאפיין את הפנוטיפ וגורמי הסיכון בצעירים עם יל"ד עמיד לטיפול. המחקר מסוג "חתך" כלל עוקבה גדולה של 2,170 משתתפים go קבוצות גיל שונות ועם אתניות מגוונת שהופנו למרפאת יל"ד באלבמה. החלוקה לקבוצות גיל היתה כדלקמן: שווה או מתחת ל – 40 (12.7%), 41-55 (32.1%), 56-70 (36.1%) ושווה או מעל 70 (19.1%). מטופלים בגיל 40 או פחות סבלו מהתפתחות מוקדמת ומובהקת של יל"ד חדש בהשוואה למטופלים בגיל 71 ומעלה (גיל 24.7 לעומת 55), סבלו משיעור גבוה יותר ומובהק של השמנה (53.4 לעומת 26.9), מרמות גבוהות יותר ומובהקות של אלדוסטרון (11.3 לעומת 8.9 ng/dL), מפעילות רנין בפלסמה גבוהה ומובהקת (4.9 לעומת 2.5 ng/mL לשעה), מהפרשת אלדוסטרון גדולה יותר ומובהקת בשתן (13.4 לעומת 8.2 µg ל – 24 שעות) ומהפרשת נתרן גדולה יותר ומובהקת בשתן 195.9 לעומת 146.8 mEq ל – 24 שעות).
Ghazi L, Oparil S, Calhoun DA, et al. Distinctive risk factors and phenotype of younger patients with resistant hypertension: Age is relevant. Hypertension. 2017 Mar 27. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר "חתך" זה בעוקבה גדולה ומגוונת של מטופלים עם יל"ד עמיד לטיפול היו הממצאים כדלקמן: 1. מחצית מהחולים היו מתחת לגיל 55 ודיווחו על התפתחות יל"ד באמצע שנות ה – 20 בעוד שבחולים קשישים אובחן לחץ הדם לראשונה בגיל ממוצע של 55. 2. חולים צעירים סבלו משכיחות גדולה יותר של השמנה ודום נשימה חסימתי בשינה. 3. לחולים צעירים יותר היו רמות גבוהות יותר ומובהקות של אלדוסטרון בפלסמה, פעילות רנין, הפרשת האלדוסטרון בשתן ושכיחות גבוהה יותר של אלדוסטרוניזם ראשוני. 4. לחולים צעירים היתה הפרשה גדולה יותר ומובהקת של נתרן בשתן במשך 24 שעות ממצא שנשאר נכון גם לאחר עיבודי רגרסיה רבי-משתנים. 5. השמנה וגזע משפיעים על חלוקת לחץ הדם העמיד לטיפול בקבוצות גיל שונות. היות המחקר מסוג "חתך" אינו מאפשר קביעת סיבתיות אבל מצד שני, ממצאים אלו מעלים את האפשרות שניתן ל"תקן" חלק מהמאפיינים שנמצאו כמו ירידה במשקל, צימצום בצריכת מלח וטיפול בדום הנשימה ועל ידי כך למנוע אולי את העמידות לטיפול.