מטרת המחקר הרטרוספקטיבי שבוצע במסגרת Kaiser Permanente האמריקאי היתה לבדוק באופן נפרד את הקשר בין משך הטיפול ב – CCB או ב – ACEI על התפתחות סרטן השד בנשים עם יל"ד בגיל 55 ומעלה. השימוש בשני סוגים אלו למשך 1-12 שנים נאסף מרישומי מתן התרופות מבתי המרקחת. התוצא הסופי כלל התפתחות של סרטן שד חודרני אונתי או דוקטלי. בעוקבה נכללו 19,674 מטופלות ב – CCB ו – 90,078 מטופלות ב – ACEI. תוך תקופת המעקב התפתח סרטן השד בקרב 2% ממשתמשי CCB ו – 1.9% בקרב משתמשי ACEI. בעיבוד מתוקנן נמצא שבהשוואה לשימוש של שנה עד פחות משנתיים השימוש ב – CCB במשך 2-12 שנים לא היה קשור בסיכון מוגבר לסרטן השד. שימוש ממושך ב – ACEI היה קשור בסיכון מופחת של סרטן השד עם סיכון יחסי מובהק לאחר תיקנון של 0.76 לשימוש בין 5 עד 6 שנים וסיכון מובהק של 0.63 לשימוש בין 9 ל – 10 שנים.
Raebel MA, Zeng C, Cheetham TC, et al. Risk of breast cancer with long-term use of calcium channel blockers or angiotensin-converting enzyme inhibitors among older women. Am J Epidemiol. 2017;185:264-273..
הערת פרופ' יודפת
הממצא שטיפול ב – CCB אינו כרוך בסיכון לסרטן השד דומה למרבית המחקרים שנערכו ע"י שימוש בסוג זה של תרופה אם כי שני מחקרים שבוצעו גם הם בארה"ב דיווחו על עלייה בסיכון חלקם רק בגלל מינון גבוה יותר. המחקרים שעסקו בהשפעת הטיפול ב – ACEI דיווחו ברובם על הורדת הסיכון. המחקר הנוכחי משקף את ההבדל בדפוסי המרשמים של שני סוגי התרופות. למשל, רישום של ACEI מועדף לנשים עם סוכרת ופגיעה בכליות (כשליש מהנשים שטופלו ב – ACEI לעומת 21% ממטופלי ה – CCB) וטיפול משולב דיורטיקה היה דומה בשני סוגי התרופות. המנגנון המוצע לאפשרות שטיפול ב – CCB מעלה את הסיכון לסרטן השד מבוסס על ממצאים שמראים שחסימה של תעלות הסידן מעכבת אפופטוזיס ומאפשרת חלוקה של תאים פגועים עם פוטנציאל ממאיר אם כי מחקרים חדשים יותר אינם תומכים באפשרות זאת. המנגנון שמוצע להשפעה על הורדת הסיכון בטיפול ב – ACEI קשור באנגיוטנסין 2. אנגיוטנסין 2 ממריץ ניאו-וסקולריזציה ופועל כגורם צמיחה. ACEI מעכב אנגיוגנזיס ואת הצמיחה של סרטן שהושרה בחולדות. יש לזכור שממצאים אלו הם מעיבוד רטרוספקטיבי ולכן נצטרך למחקרים פרוספקטיביים על מנת לאשר את ההשפעה המניעתית של ACEI בסרטן השד.