האם למידת הפעילות הגופנית יש השפעה על מניעת התפתחות של יל"ד? – מטה-אנליזה.

מטרת המטה-אנליזה שבוצעה בידי חוקרים מסין היתה לבדוק את השפעת מידת הפעילות הגופנית על ההיארעות של יל"ד במחקרים שפורסמו עד 1 לנובמבר 2016. זוהו 29 מחקרים שבהם נבדק הסיכון ליל"ד עם הפעילות הגופנית בשעות הפנאי או כלל הפעילות הגופנית שכללו 330,222 משתתפים ו – 67,698 מקרים של יל"ד חדש. נמצאה ירידה מובהקת בסיכון ליל"ד של  6% על כל תוספת של 10 אקוויוולנטים מטבוליים של שעות בשבוע תוך זמן הפנאי. לא נמצאה כל עדות לקשר לא קווי וקשר קווי נמצא באלו שביצעו את מינימום הדרישה לפעילות גופנית מתונה  (10 אקוויוולנטים מטבוליים לשעה בשבוע) וירידה מובהקת של 6% בסיכון ליל"ד בהשוואה לאלו ללא פעילות גופנית.

Liu X, Zhang D, Liu Y, et al. Dose-response association between physical activity and incident hypertension: A systematic review and meta-analysis of cohort studies. Hypertension. 2017 Mar 27. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

במחקר הנוכחי נמצא קשר קווי הפוך בין הסיכון ליל"ד ופעילות גופנית הן בשעות הפנאי והן בפעילות הכללית עם ירידה של 6% לכל עלייה של 10אקוויוולנטים מטבוליים לשעה למשך שבוע וירידה של 7% בכל עלייה של 50 אקוויוולנטים מטבוליים בהתאמה. המנגנון שקשור במניעת יל"ד ע"י פעילות גופנית אינו ברור עדיין ונמצא במחלוקת בגלל שגורמים רבים שמעורבים בהתפתחות של יל"ד. מנגנונים אפשריים הם שפעילות גופנית מפחיתה את תפוקת הלב, את הפעילות הסימפתטית, את רמות הנוראדרנלין בפלסמה ואת התנגודת ההיקפית ומשפרת את תיפקוד האנדותל. במטה-אנליזה נמצאה ירידה בתנגודת ההיקפית, ברמת הנוראדרנלין ובפעילות הרנין בפלסמה. בנוסף, במספר מחקרים נמצאה הפרעה בתיפקוד האנדותל ביל"ד ושיפור בתיפקוד זה גורם לתגובה היפוטנסיבית ע"י פעילות גופנית. אפשרות אחרת היא שתנגודת לאינסולין עם היפראינסולינמיה תורמים ליל"ד ע"י השפעת האינסולין על אצירת נתרן והגברת הפעילות הסימפתטית ושגשוג של תאי שריר חלק וסקולריים. פעילות גופנית משפרת את הרגישות לאינסולין. אפשרות נוספת היא שפעילות גופנית יכולה להוריד את צמיגות הפלסמה שיכולה לתרום לתנגודת הואסקולרית ההיקפית שמשפיעה על זרימת הדם. חסרונה הגדול של המטה-אנליזה שהיא מבוססת על דיווחים עצמאיים של המשתתפים שקשה מאד לסמוך עליהם. כל הנושא של הקשר בין פעילות גופנית ובריאות קרדיו-וסקולרית הוא מסובך מאד ונצטרך עוד להרבה מחקרים אקראיים על מנת לברר מהי מידת ועוצמת הפעילות הגופנית שתניב את מירב המניעה של המחלות הקרדיו-וסקולריות.