מטרת המחקר הספרדי היתה לבדוק קשרים אפשריים של סוגים שונים של תרופות ליל"ד, תרופות ספציפיות באותו סוג וסוגי המשלב עם עמידות אמתית לטיפול לעומת לא אמתית ואיזון לעומת חסר איזון. השוואות נערכו בקרב 14,264 חולים מטופלים בשלוש תרופות (2,988 ללא עמידות אמתית, 11,276 עם עמידות אמתית) ובקרב 6,974 חולים שמטופלים לפחות בארבע תרופות (1,388 מאוזנים ו – 5,592 עם עמידות אמתית שאינם מאוזנים). הקשרים תוקננו לגיל, מגדר ומחלות CV קודמות. לחץ דם מאוזן במרפאה נחשב נמוך מ – 140/90 ממ"כ ונמוך מ – 130/80 ממ"כ ב – ABPM. איזון מובהק של לחץ הדם (עמידות לא אמתית או עמידות שאוזנה) בקרב כל סוג של תרופות היה קשור באופן מובהק בחולים מטופלים בשלוש תרופות או לפחות בארבע תרופות ע"י נוגד אלדוסטרון (יחס סיכון של 1.82 ו – 1.41 בהתאמה), רמיפריל (יחס סיכון של 1.28 ו – 1.30), אולמסרטן (יחס סיכון של 1.31 ו – 1.37) ואמלודיפין (יחס סיכון של 1.11 ו – 1.41). עמידות לא אמתית בחולים שטופלו בשלוש תרופות היתה קשורה גם בטיפול בכלורתאלידון (יחס סיכון של 1.50) וביסופרולול (יחס סיכון של 1.19). בחולים שטופלו לפחות בארבע תרופות נמצא קשר מובהק בין יל"ד עמיד לטיפול אמתי ומאוזן לבין משלב של חסמי RAAS, חסמי תעלות הסידן ודיורטיקה (יחס סיכון של 1.17).
de la Sierra A, Armario P, Oliveras A, et al. Antihypertensive drug use in resistant and nonresistant hypertension and in controlled and uncontrolled resistant hypertension. J Hypertens. 2018 Mar 29. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא שיל"ד שאינו אמתי בחולים שמטופלים בשלוש תרופות או בלחץ דם עמיד לטיפול ומאוזן באלו שמטופלים לפחות בארבע תרופות קשור בשימוש בתרופות ספציפיות, בסוגי התרופות ובמשלבם. השימוש בנוגדי אלדוסטרון בשתי הקבוצות מגביר את הסיכויים לאיזון לחץ הדם גם במרפאה וגם ב – ABPM. תרופות ספציפיות בתוך סוגי התרופות שנראות כקשורות באיזון לחץ הדם היו אולמסרטן מבין ה – ARBs, אמלודיפין מבין ה – CCBs. רמיפריל מבין ה – ACEIs, כלורתאלידון מבין הדיורטיקה וביסופרולול מבין חסמי הבטא אבל רק באלו שטופלו לפחות בארבע תרופות. היענות גרועה לטיפול שנעה בין 7 ל – 81% היא הגורם העיקרי ליל"ד עמיד לטיפול שאינו אמתי. סיבות אחרות ליל"ד עמיד כביכול לטיפול הוא שימוש במינונים נמוכים מהצורך ושילוב של תרופות שאינן כוללות דיורטיקה. כלורתאלידון היה יעיל יותר מ – HCTZ שבו מרבים עדיין להשתמש. שימוש בנוגדי תעלות הסידן שאינם דיהידרופירידינים לא הראה כל קשר עם התוצאות. מעניין שלמרות יתרונו של רמיפריל על פני יתר התרופות בסוגו הוא היה קשור באיזון לחץ הדם רק במרפאה ולא בניטור האמבולטורי. השימוש בו היה חד-יומי בעוד שאנלפריל ניתן פעמיים ביום. מבין חסמי הבטא רק ביסופרולול ולא אטנולול או נביבולול היה קשור באיזון לחץ הדם. משלב של RAAS, CCB ודיורטיקה היה קשור באיזון לחץ הדם במרפאה ובניטור אמבולטורי רק בקבוצה שטופלה לפחות בארבע תרופות. המגבלה העיקרית של מחקר זה היא היעדר כל מידע על גורמים אחרים שיכולים להשפיע על איזון לחץ הדם כמו מינון התרופות וזמן מתן התרופות.