מטרת מחקר שנערך במסגרת המועצה הלאומית האיטלקית למחקר היתה לבדוק האם שיטות תרגול קוגניטיביות, חברתיות וגופניות משפיעות לטובה על התיפקוד הקוגניטיבי והווסקולרי בחולים עם הפרעה קוגניטיבית קלה. במחקר שהיה חד-מרכזי, אקראי עם קבוצות מקבילות שבו נכללו 113 חולים (גיל בין 65-89) שחולקו אקראית לתרגול רב-תחומי (55 חולים) או לטיפול רגיל (58 חולים). כולם עברו מבחנים נוירו-פסיכולוגיים והערכה וסקולרית כולל הרחבה מתווכת-זרימה בעורק הברכיאלי, מהירות גל הפעימה קרוטיד-פמורלית, יכולת התמתחות עורק התרדמה והערכה המטופוייטית של CD34+ ותאי גזע אנדותליאליים. נבדקה גם בקרה (45 אנשים) מתואמת- גיל. לאחר 7 חודשי תרגול נמצא שבחולים שנכללו במחקר בהשוואה לבקרה נמצאה ירידה מובהקת בהרחבה מתווכת-זרימה בעורק הברכיאלי (2.97% לעומת 3.73%) ובגירוי ההיפראמי (שטח שיעור הגזירה מתחת לעקומה -19.1 לעומת 25.7) שרק הוא נשאר מובהק לאחר תיקנון לערפלנים. התרגול שיפר באופן מובהק את הסולם הקוגניטיבי של הערכת מחלת אלצהיימר (14 ל – 13.1 בהשוואה ללא תרגול 12.1 עד 13.2, באופן מובהק את ההרחבה מתווכת-הזרימה (2.82% ל – 3.49% לאחר תיקנון לקוטר ושטח הגזירה מתחת לעקומה), את ניוד תאי הגזע ה – CD34+ ומנע את הירידה ביכולת ההתמתחות של עורק התרדמה (שניהם מובהקים). החזאי הקליני היחיד לשיפור התיפקוד הקוגניטיבי לאחר התרגול היה בעיקר בחולי יל"ד. לא נמצאה כל קורלציה בין שינויים במדידות של התיפקוד הקוגניטיבי והתיפקוד הווסקולרי.
Bruno RM, Stea F, Sicari R, et al. Vascular function is improved after an environmental enrichment program: The Train the Brain-Mind the Vessel Study. Hypertension. 2018 Apr 9. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הממצא העיקר במחקר הנוכחי מראה שתוכנית שכוללת תרגול רב-תחומי בחולים עם הפרעה קוגניטיבית קלה יכולה לגרום לשיפור בנקודות הסיום הווסקולריות כמו תיפקוד האנדותל הסיסטמי והתמתחות עורק התרדמה ולהאיט במתינות את הירידה בקוגניציה. במלים אחרות, התרגול פועל כנגד ההשפעה הפיזיולוגית של ההזדקנות על העורקים שגורמת להפרעה בתיפקוד האנדותל, לעיצוב מחדש שלילי של העורקים ועל איבוד הגמישות שלהם. ממצא מעניין שהתרגול היה יעיל יותר בחולי יל"ד מאשר באלו ללא יל"ד. השילוב של 7 חודשי תרגול קוגניטיבי וגופני מעלה את ההרחבה מתווכת-הזרימה ואת ניוד תאי ה – CD34+ האלו עם הפרעה קוגניטיבית קלה. על בסיס תוצאות אלו ניתן להניח שתיפקוד האנדותל הוא המנגנון הקריטי של מחלה עם סבירות להוות מטרה למניעת דמנציה אם כי תוכנית המחקר אינה מאפשרת לקבוע שהשיפור בתיפקודים הקוגניטיבי והווסקולרי יכולים למנוע התפתחות זאת. תאי CD34+ הם תאי גזע לא בוגרים של מח העצם שכוללים תאי גזע אנדותליאליים ותאי גזע לא אנדותליאליים שכנראה מעורבים בתחזוקת ההומיאוסטזיס הווסקולרי. ניוד של תאי גזע רב-פוטנציאליים ממח העצם ע"י הפעלת תרגול רב-תחומי יכול אולי לתרום לשחזור התקינות והתיפקוד הווסקולרי. ל – NO יש תפקיד מכריע בניוד תאי הגזע ובתגובת ההרחבה מתווכת-הזרימה. במחקרים ניסיוניים נמצא שירידה בזמינות NO במוח גורמת לעלייה בהצטברות של אמילואיד בטא ע"י מספר מנגנונים כולל תת-זילוף ושינוי בניקוי האמילואיד בטא ממצא, שמביא להנחה שאיבוד של NO האנדותליאלי במוח בהתחלה קשור בהתקדמות של הירידה בקוגניציה. בניגוד לכך, קיימים נתונים מנוגדים בבני אדם בשני מחקרי מקרה-בקרה שמראים שאו ההרחבה מתווכת-הזרימה או התגובה המיקרו-סירקולרית בעור משתנים בתחילת ההפרעה הקוגניטיבית בעוד שבאוכלוסייה הכללית במחקר הצאצאים בפרמינגהם לא נמצא שההרחבה מתווכת- הזרימה אינה קשורה בנפח המוח או במבחני הקוגניציה. עם כל זאת, יש חשיבות להכיר בכך שהפרעה בהרחבה מתווכת-זרימה היא לפחות בחלקה מתווכת ע"י גורמי הסיכון הקלאסיים כפי שמודגם ע"י החלשת ההבדל בין ההפרעה הקוגניטיבית הקלה והבקרה לאחר תיקנון לערפלנים וע"י הורדת הגירוי ההיפראמי שהם כשלעצמם סמן להפרעה מיקרו-וסקולרית. ממצאים אלו תואמים את הממצאים במחקר הנוכחי על תאי הגזע שמראים שאין כל הבדלים ברמות ה- CD34+ ותאי הגזע באנדותל בין חולים עם הפרעה קוגניטיבית קלה ואנשים בריאים. מצד שני, תוצאות של מחקרים אפידמיולוגיים מניחים שמספר גורמי סיכון CV קלאסיים כולם קשורים בזמינות של NO אנדותליאלי שגורמים לנטייה לדמנציה ושהטיפול בהם יכולה למנעה. יש צורך במחקרים נוספים כדי להראות האם הפרעה אנדותליאלית היא הקשר החסר בין חשיפה לגורמי הסיכון ה – CV ודמנציה. עם כל זאת, למרות שלא ניתן למצוא בבהירות שקיימת הפרעה באנדותל עם הפרעה קוגניטיבית קלה ההשפעה הרלבנטית של תרגול רב-תחומי על 2 מדדים שונים של תיפקוד האנדותל מניחה שניתן להאט את התקדמות הדמנציה ע"י מנגנונים שקשורים לאנדותל. בסיכום ניתן לומר שתרגול משולב גופני, חברתי וקוגניטיבי מאט ובחלקו אף הופך את הירידה בתיפקוד הקוגניטיבי, בתיפקוד האנדותל ואת גמישות עורק התרדמה באוכלוסייה של קשישים עם הפרעה קוגניטיבית קלה. בהתאם לכך, את ההתערבות המוצעת למניעת ירידה קוגניטיבית יש למצוא בחולי יל"ד עם סיכון לדמנציה. מצד שני, להנחה זאת יש להתייחס בזהירות היות ונראה שאין קורלציה בין שינויים בתיפקוד הווסקולרי והתיפקוד הקוגניטיבי ברמה האישית ולכן יש לתמוך בהנחה זאת רק במחקרים פרוספקטיביים גדולים מתוך מטרה לבדוק האם התערבויות לשיפור המבנה והתיפקוד של כלי הדם יתורגמו להאטת הירידה בקוגניציה.