מטרת העיבוד הנוכחי היתה לבדוק השפעת טיפול נמרץ ( (<120 בהורדת לחץ הדם הסיסטולי לעומת <140 ממ"כ על הסיכון ה – CV והתמותה מכל סיבה בהתאם לעמידות לטיפול ביל"ד בבסיס תוך שימוש בנתוני SPRINT ו – ACCORD-BP. החולים רובדו לאלו שבבסיס סבלו מיל"ד עמיד לטיפול (לחץ הדם שווה או מעל 130/80 ממ"כ תוך שימוש ב – 3 או ב – 4 תרופות) או אלו ללא עמידות לטיפול. בעיבוד נלקחו בחשבון השפעת שיטת הטיפול, מצב העמידות לטיפול והשפעות הגומלין ביניהם ומישתנים נוספים על התוצאים הראשוניים: אוטם שריר הלב/שבץ מוחי/תמותה CV ± אי ספיקת לב ואותו תוצא בתוספת של תמותה מכל סיבה. מתוך 14,094 חולים סבלו 2710 (19.2%) מיל"ד עמיד לטיפול. במודלים מתוקננים נמצא שטיפול נמרץ הוריד את הסיכון לשני התוצאים (אוטם שריר הלב, שבץ מוחי ותמותה CV עם יחס סיכון מובהק של 0.85, אוטם שריר הלב/שבץ מוחי/אי ספיקת לב/תמותה CV ביחס סיכון מובהק של 0.78, שבץ מוחי בלבד יחס סיכון מובהק של 0.72 ואי ספיקת לב עם יחס סיכון מובהק של 0.73. נראה שהטיפול הנמרץ מוריד גם את אוטם שריר הלב, התמותה ה – CV והתמותה מכל סיבה. התועלת שהושגה היתה ללא כל קשר במצב העמידות לטיפול.
Smith SM, Gurka MJ, Calhoun DA, et al. Optimal systolic blood pressure target in resistant and non-resistant hypertension: A pooled analysis of patient-level data from SPRINT and ACCORD. Am J Med. 2018;131:1463-1472.e7.
הערת פרופ' יודפת
במספר מחקרים הועלתה הסברה שהשפעת הורדת לחץ הדם על התוצא ה – CV והתמותה היא נמוכה יותר ביל"ד עמיד לטיפול. בעיבוד הנוכחי נמצא שהורדת לחץ הדם הסיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ בהשוואה להורדה מתחת ל – 140 ממ"כ מוריד את מרבית התוצאים ה – CV והתמותה ללא כל השפעה אם לחץ הדם עמיד או לא עמיד לטיפול. יש לציין שחולים עם יל"ד עמיד לטיפול הצליחו להוריד את לחץ הדם במהירות יחסית שהתבטא לאחר שנת מעקב לממוצע של 124/68 ממ"כ בזרוע הטיפול הנמרץ ע"י הוספה של בערך תרופה אחת. לחץ הדם אוזן מ – 6% בבסיס ל – 64% תוך שנה. הגורמים החשובים ביותר במחקרים אלו שהשפיעו על האיזון שלא ניתן תמיד לקבלם בעולם האמיתי הם שהתרופות ניתנו בחינם ושהפרוטוקולים של שני המחקרים כללו מעקב בתדירות גדולה (5-6 ביקורים שבהם ניתן היה לשנות או להוסיף תרופות). החוקרים מניחים שקיימות 3 אפשרויות להסבר של האיזון שהושג באופן מהיר בשני המחקרים. הראשון, שהיתה היענות טובה מאד לטיפול שהתרופות בחינם תרמו לכך. שנית, האפשרות לכייל את המינונים ו/או הוספת תרופה/ת. שלישית, שהפרוטוקול לגישה הטיפולית היה חלקי כך שניתן חופש לבחירת התרופות ביחד עם הביקורים התכופים. הביקורת העיקרית על שני המחקרים היא שלא בוצעו מדידות מחוץ למרפאה. אמנם נכון שיל"ד של החלוק הלבן "נוטרל" בגלל שיטת המדידה האוטומטית בחדר נפרד אבל אין לנו כל מושג מה היה שיעור אלו עם יל"ד ממוסך וקיימת אפשרות שטיפול בהפרעה קשה זאת היה יכול לשפר יותר את התוצא הסופי.