האם הסיכון להיארעות של יל"ד שקיים בגברים שמנים ובריאים מבחינה מטבולית ובגברים שאינם שמנים אבל אינם בריאים מבחינה מטבולית נחלש ע"י כושר לבבי-נשימתי טוב?

מטרת המחקר שבוצע בקוריאה הדרומית היתה לבדוק האם פנוטיפים של השמנה וכושר לבבי-נשימתי הם חזאים להיארעות של יל"ד. במחקר נכללו 3,800 גברים שהשתתפו בשתי בדיקות סקר בריאותיות ב – 1998 וב – 2009. כל המשתתפים היו ללא יל"ד בבסיס וחולקו ל – 4 קבוצות מבוססות על BMI, מצב הבריאות המטבולי והקריטריונים של ATP-III. פנוטיפ שמן ובריא מטבולי הוגדר כ –BMI שווה או מתחת ל – 25 עם פחות משתי הפרעות מטבוליות. הכושר הגופני-נשימתי נמדד ישירות ע"י שיעור צריכת שיא החמצן. המשתתפים חולקו לקטיגוריות של עם וללא כושר על פי שיעור צריכת שיא החמצן. גברים שמנים ובריאים מטבולית ואנשים שאינם שמנים ואינם בריאים מבחינה מטבולית נמצאו בסיכון יחסי מוגבר ומובהק של 1.47 ו – 1.62 בהתאמה לאחר תיקנון לערפלנים אפשריים בהשוואה לאנשים שאינם שמנים ובריאים מבחינה מטבולית. בעיבוד נוסף נמצא שלגברים שמנים ובריאים מטבולית ולגברים שאינם שמנים ואינם בריאים מטבולית יש יחס סיכון גדול יותר של 1.91 ו – 2.27 לסיכון ליל"ד בהתאמה. מצד שני, גברים שמנים בריאים מטבולית ובכושר טוב לא היו בסיכון להיארעות של יל"ד, בעוד גברים שאינם שמנים ואינם בריאים מטבולית אבל נמצאים בכושר נשארו בסיכון יחסי מובהק של 1.48 ליל"ד בהשוואה לגברים שאינם שמנים ובריאים מטבולית.

Jae SY, Babu AS, Yoon ES, et al. Impact of cardiorespiratory fitness and risk of systemic hypertension in nonobese versus obese men who are metabolically healthy or unhealthy. Am J Cardiol. 2017 Jun 15. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

שני הממצאים העיקריים במחקר הם שגברים שמנים עם פרופיל מטבולי תקין ואלו שאינם שמנים אבל עם פרופיל מטבולי מופרע נמצאים בסיכון מוגבר ליל"ד בהשוואה לגברים שאינם שמנים ועם פרופיל מטבולי תקין. מצד שני, סיכון זה מופחת ע"י רמות בינוניות עד גבוהות של כושר לבבי-מטבולי בשמנים עם פרופיל מטבולי תקין אבל לא בגברים שאינם שמנים עם פרופיל מטבולי מופרע גם כאשר אינם שמנים בהשוואה לגברים שאינם שמנים ועם פרופיל מטבולי תקין שנמצאים בכושר טוב. ידוע שאנשים שמנים סובלים יותר מאילו שאינם שמנים מיל"ד. אבל לא כל השמנים סובלים מיל"ד. תוצאות מחקר זה מחברות את פעילותם של שני גורמי הסיכון  – השמנה וכושר ומספיק שאחד מהפרעות אלו יעלה את הסיכון כאשר הסיכון הוא גדול ביותר בשילוב של שניהם. גברים רזים עם פרופיל מטבולי מופרע אבל בכושר טוב מורידים את הסיכון ליל"ד (שהוא פי 1.5) בהשוואה לאותו סוג של גברים שאינם בכושר (פי 2.3) אבל למרות זאת הסיכון עדיין קיים. ההנחה מממצאי מחקר זה היא שכושר הוא פחות יעיל בגברים שאינם שמנים אבל עם פרופיל מטבולי מופרע בהפחתת ההיארעות של יל"ד. מגבלות המחקר הם שהוא נערך רק בגברים, שהגדרת השמנה נעשתה לפי מאפיינים אסיו-פסיפיים ושהגדרת סוג הכושר נקבע באופן שרירותי.