מטרת המחקר שבוצע במרכז האוניברסיטאי RUSH בבוסטון היתה לבדוק את הקשר של ממוצע והשוני בלחץ הדם בחיים המאוחרים עם מחלה צרברו-וסקולרית ונוירופתולוגיה של מחלת אלצהיימר בנפטרים שעברו מעקב ארוך-טווח בחייהם. הנתונים נלקחו ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים להערכת הזדקנות, כולל Religious Order Study, Rush Memory and Aging Project ו-Minority Aging Research Study. מדידות לחץ הדם בוצעו כל שנה (ממוצע מעקב של 8 שנים). בעיבוד הרגרסיבי נבדק הקשר בין לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי הממוצע והירידה שלו בחיים המאוחרים לבין השינויים במוח. במחקר נכללו 1,288 נפטרים (גיל ממוצע 88.6, 65% נשים) שממוצע לחץ הדם הסיסטולי בשנות חייהם המאוחרות היה 134 ממ"כ והדיאסטולי 71 ממ"כ. הסיכון לאוטמים במוח עלה באלו שערכי לחץ הדם הסיסטוליים היו גבוהים יותר. באופן ספציפי, אדם עם עלייה של 1 סטיית תקן של לחץ הדם הסיסטולי מעל הממוצע (147 לעומת 134 ממ"כ) היה קשור בסיכון מוגבר של 46% לסבול מאוטם אחד או יותר ובעלייה בסיכון של 46% לאוטם גדול ושל 36% לאוטם מיקרו-מוחי. יתרה מכך, מדרון מהיר יותר בלחץ הדם הסיסטולי העלה את הסיכון לאוטם אחד או יותר. ממוצע לחץ הדם הדיאסטולי אבל ללא מדרון בירידה היה קשור גם הוא באוטמים במוח. בעיבוד לפתולוגיה של אלצהיימר נמצא קשר בין ערכים גבוהים יותר של לחץ הדם הסיסטולי לבין מספר גדול יותר ומובהק של פקעיות חוטיות (tangles) אבל לא בין רבדי אמילואיד או פתולוגיה אחרת. השינויים בלחץ הדם לא היו קשורים באופן מובהק בפתולוגיה של מחלת אלצהיימר.
Arvanitakis Z, Capuano AW, Lamar M, et al. Late-life blood pressure association with cerebrovascular and Alzheimer disease pathology. Neurology. 2018 Jul 11. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
ממצאי המחקר מראים: 1. שממוצעי לחץ הדם גבוהים (סיסטולי ודיאסטולי) במשך שנות החיים המאוחרות היו כל אחד בנפרד קשורים באוטמים מוחיים שנמצאו בנתיחה לאחר המוות. 2. ירידה מהירה במדרון של לחץ הדם בעיקר הסיסטולי קשורה בחומרת מחלת כלי הדם שקרוב לוודאי מעידים על אתרוסקלרוזיס (בעיקר ארטריולוסקלרוזיס) וקשורים בעלייה במספר האוטמים הגדולים והמיקרוסקופיים. בנוסף, קיים קשר כל שהוא בין לחץ הדם הסיסטולי ופתולוגית אלצהיימר בעיקר לגבי הפקעיות החוטיות אבל לא עם רבדי אמילואיד. ממצא מעניין הוא שהשפעת לחץ הדם הסיסטולי הגבוה עם התקדמות הגיל על מספר האוטמים יורדת. לחוקרים אין הסבר לממצא זה. הקשר בין לחץ הדם עם השינויים הפתולוגיים במוח נשאר גם לאחר תיקנון לגורמים וסקולריים אחדים כולל, יל"ד, APOE e4 וטיפול תרופתי ביל"ד. בעיבוד לפתולוגיה איזורית נמצא שמדרון הירידה בלחץ הסיסטולי היה קשור באוטמים בקליפת המוח ואילו ממוצע הלחץ הסיסטולי היה קשור עם אוטמים תת- קליפתיים. ממוצע הלחץ הדיאסטולי ללא הירידה במדרון היה קשור בכל סוגי האוטמים ובאופן נפרד באוטמים גדולים וממוצע והירידה במדרון בלחץ הדיאסטולי היו קשורים באוטמים מיקרוסקופיים. ירידה בלחץ הסיסטולי בקשישים מאד היתה קשורה בתמותה מוגברת. יש לזכור, שהשפעת הטיפול ביל"ד לא נבדקה למרות שמרביתם היו מאוזנים, לא נבדקו נתונים פתולוגיים אחרים כמו מידת הפגיעה בחומר הלבן וכן הקשר בין הפרופיל ה – CV לממצאים במוח. עם כל זאת, ממצאי מחקר זה תורמים רבות להבנת הקשר בין לחץ הדם בשנות החיים המאוחרות והפתולוגיה המוחית.