מטרת המחקר שבוצע בשוודיה היתה לבדוק את הקשר בין הטיפול בתרופות אנטי CV רלבנטיות והיארעות של אי ספיקת לב בחולים עם פרפור פרוזדורים במסגרת רפואה ראשונית. נכללו במחקר 7,975 מבוגרים בגיל 45 ומעלה שאובחנו כסובלים מפרפור פרוזדורים ב – 75 מרכזי רפואה ראשונית בין 2001-7. נקודת הסיום היתה התפתחות ראשונה של אי ספיקת לב לאחר איבחון של פרפור פרוזדורים. התרופות שנכללו במחקר היו חסמי ביתא, CCBS, דיגיטליס, תיאזידים, חסמי RAS וסטטינים. העיבוד כלל תיקנון לגיל, למישתנים סוציו-דמוגרפיים ומחלות נלוות (עם וללא מחלות CV). במעקב ממוצע של 5.7 שנים אובחנו 1,552 (19.5% נשים) כסובלים מאי ספיקת לב. יחסי הסיכון המובהקים לפרפור היו 0.74 לתיאזידים, 0.75 ל – CCBs דיהידרופירידינים, 0.84 לחסמי ביטא הלא סלקטיביים ו – 0.81 לסוטלול שבו טופלו 80% מהחולים. לעומת עלייה של 41% בסיכון ע"י טיפול בדיורטיקת הלולאה.
Wändell P, Carlsson AC, Holzmann MJ, et al. Associations between relevant cardiovascular pharmacotherapies and incident heart failure in patients with atrial fibrillation: a cohort study in primary care. J Hypertens. 2018 Jun 4. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הממצאים העיקריים במחקר הנוכחי הם שתיאזידים ו – CCBs דיהידרופירידינים קשורים בסיכון נמוך להיארעות של אי ספיקת לב בחולים עם פרפור פרוזדורים בשני המגדרים כולל בצעירים ובקשישים. חסמי ביתא הלא סלקטיביים בעיקר סוטלול קשורים בסיכון נמוך לאי ספיקת לב בחולים צעירים מגיל 75. לממצאים אלו יש משמעות חשובה היות והשימוש בהם הוא לרוב בחולי יל"ד. ההשפעה השלילית של דיורטיקת הלולאה נמצאה גם במחקר קודם שבו נמצאה עלייה בתמותה בחולי פרפור פרוזדורים בחולים צעירים מגיל 80. מצד שני, השימוש העיקרי בתרופות אלו הוא באי ספיקת לב וההסבר האפשרי של החוקרים הוא שלחולים אלו יש תסמינים מקדימים לאי ספיקת לב כמו בצקת ברגליים ולכן עליית הסיכון לאי ספיקת לב שקיימת בחולים שכבר משתמשים בתרופות אלו היא מעורפלת בגלל ההתוויה או בגלל היפוך הסיבתיות. מצד שני, חוסר ההשפעה של חסמי RAS היא מפתיעה ואין למחברים הסבר מספיק לכך. חסמי RAS יעילים במניעת פרפור פרוזדורים ובמניעת אי ספיקת לב בחולי יל"ד. קיימת גם כאן אפשרות לערפלנים בגלל ההתוויה כמו בחולים עם סיכון CV מוגבר כמו מחלה כלילית ויתכן גם שסימנים לאי ספיקת לב ללא אבחנה ברורה מטופלים יותר באנשים אלו לעומת אנשים שאין להם כל סימנים. היות המחקר תצפיתי בלבד אינו מאפשר קביעת סיבתיות וגם ההסברים להשפעה השלילית של דיורטיקת הלולאה וחוסר ההשפעה של חסמי RAS מעלים לפי דעתי שאלה גדולה לגבי הערך המדעי של מחקר זה.