מטרת המחקר הסיני היתה לבדוק את הקשר בין מהירות הדופק האמבולטורי, ממצאי ABPM ופגיעה באברי מטרה בחולים עם מחלת כליות כרונית. נכללו במחקר 1,509 חולים (גיל ממוצע 44.6 ו58.3% גברים) עם מחלת כליות כרונית שעברו ABPM במשך 24 שעות תוך התייחסות גם למדידות במרפאה. הפגיעה באברי מטרה נבדקה ע"י eGFR, קיום של LVH ויחס אינטימה/מדיה של עורק התרדמה. בעיבודים רבי-מישתנים נמצא שמהירות הדופק בלילה ולא במשך 24 שעות היתה גורם סיכון עצמאי ליל"ד במרפאה, ליל"ד ב – ABPM למצב ה – dipping, לתיפקוד כלייתי גרוע ול – LVH. בנוסף, נמצא שמהירות הדופק שווה או מעל 74 בלילה היתה קשורה באופן עצמאי ביל"ד במרפאה, יל"ד במשך 24 שעות כולל ובנפרד גם ביום וגם בלילה, ב – nondipping, ב – eGFR נמוך וב – LVH בהשוואה למהירות דופק נמוכה מ – 64 בלילה. בחולים עם מחלת כליות כרונית.
Zhang J, Wen R, Yin J, et al. Nocturnal pulse rate correlated with ambulatory blood pressure and target organ damage in patients with chronic kidney disease. J Clin Hypertens (Greenwich). 2018 Dec 31. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא שהדופק בלילה במקום ממוצע הדופק במשך 24 שעות או מהירותו בשעות היום הראה קשר טוב יותר עם יל"ד, nondipping פגיעה באברי מטרה בחולים עם מחלת כליות כרונית. המנגנון שמונח ביסוד ממצאים אינו ברור כל צרכו. דופק מהיר יכול לגרום לעקה המודינמית שגורמת ללקויות טרשתיות ולאירועים CV בעקבות לקויות אלו. אפשרות אחרת היא שדופק מוגבר גורם לדיאסטולה קצרה יותר בכל מחזור של הלב ולהשפיע לרעה על החימצון והתזונה ללב. יתרה מכך, עלייה בדופק מגבירה את תפוקת הלב ומעלה את לחץ הדם. במחקר קודם נמצא ששונות במהירות הדופק בגלל פעילות יתר סימפתטית היתה קשורה בהיצרות כלי הדם וכתוצאה לעלייה בלחץ הדם. גם דופק מהיר יותר שהוא כרוני גורם לעקה הולמת על קיר העורק שמובילה לקשיות עורקית וליל"ד. בנוסף, פעילות סימפתטית מוגברת מעלה את התנגודת לאינסולין וכתוצאה קסקדה של גורמי סיכון CV, טרשת עורקים ועלייה בלחץ הדם. דופק מוגבר במרפאה יכול להיות תוצאה של תסמונת החלוק הלבן ולכן אינו מייצג את מהירות הדופק האמיתית. פעילות יתר סימפתטית מיוצגת טוב יותר בעליית מהירות הדופק בשינה שמיצג את העומס ההמודינמי הכללי על העורקים והלב ובמחקר הנוכחי נמצאה קורלציה גדולה בין מהירות הדופק ולחץ הדם שמוסברת ע"י טונוס סימפתטי מוגבר שמונח ביסודו של דופק מהיר. דופק מהיר בשינה יכול גם לשקף אפיזודות של דום נשימה שקשורות בפעילות סימפתטית. הבעייה בכל מחקרי ה"חתך" היא שאינו מאפשר כמובן לקבוע סיבתיות ולכן אין לדעת מה קדם למה – הדופק המיר או הפעילות הסימפתטית.