האם עלייה מהירה ותלולה בלחץ הדם מגיל הביניים ועד הזקנה היא גורם סיכון עצמאי לאירועים מוחיים או לתמותה "מתחרה"? – עיבוד ממחקר רוטרדם

מטרת העיבוד הנוכחי שנערך במחקר רוטרדם היתה לבדוק מאפייני מסלולים של לחץ הדם הסיסטולי בקרב 6,745 משתתפים (60% נשים) לאורך טווח-גיל מ – 55 עד 106 שנים תוך בדיקת הסיכון לשבץ מוחי או לתמותה מתחרה במודל סטטיסטי. בעיבוד נמצאו 4 מסלולים: 1. השכיח ביותר (כ – 5,000 משתתפים) ומאופיין ע"י עלייה הדרגתית בלחץ הדם הממוצע מ – 120 ל – 160 ממ"כ לאורך 5 עשורים. 2. מאופיין ע"י לחץ דם מעט גבוה בגיל הביניים אבל עם עלייה תלולה תוך העשורים בלחץ הדם מ – 120 ל – 200 ממ"כ. 3. מאופיין ע"י עלייה מתונה בלחץ הדם בגיל הביניים בממוצע של 140 ממ"כ עם סיכון דומה לתמותה כמו במסלול 1 אבל עם הסיכון הגבוה ביותר לשבץ מוחי. 4.מאופיין ע"י לחץ דם גבוה בגיל הביניים (ממוצע של 160 ממ"כ) עם ירידה לאחר גיל 65 ועם הסיכון הגבוה ביותר לשבץ מוחי ותמותה.

Portegies ML, Mirza SS, Verlinden VJ, et al. Mid-to-late-life trajectories of blood pressure and the risk of stroke: The Rotterdam Study. Hypertension 2016;67:1126-32.

הערת פרופ' יודפת

הממצא שלחץ דם סיסטולי גבוה מאד (160 ממ"כ ומעלה) קשור בסיכון מוגבר לא רק לאירועים מוחיים ולתמותה אלא גם לאירועים לבביים אינו חדש. הממצא החדש במודל הנוכחי הוא שעלייה תלולה ומהירה בלחץ הדם עם לחץ דם סיסטולי גבוה בחולים מטופלים בגיל הביניים קשורה בסיכון מוגבר הן לשבץ מוחי והן לתמותה "מתחרה" בזקנה. אין כל ספק שפרט למאפייני מסלולי יל"ד קיימים גורמים נוספים לסיכון לאירועים מוחיים ולתמותה  ויתכן שהעלייה המהירה בלחץ הדם קשורה ומושפעת מאורחות חיים בלתי בריאים + היעדר היענות מלאה או חלקית לטיפול. אחת השאלות היא האם נוכל להוריד את הסיכון לשבץ מוחי ע"י טיפול תרופתי באנשים שמראים עלייה מהירה בלחץ הדם בגיל הביניים למרות שאינם סובלים עדיין מיל"ד? או, האם נוריד את הסיכון בחולי יל"ד שמראים עלייה תלולה בלחץ הדם בגיל הביניים אם נאזן את לחץ הדם מתחת לערכים המקובלים במרפאה של 140/90 ממ"כ או את לחץ הדם הסיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ בהתאם לממצאי מחקר SPLINT? היות והמחקר הוא עיבוד לאחר מעשה לא ניתן לענות על שאלות אלו. נחוצים מחקרים עתידיים בנושא השפעת מסלולי לחץ הדם עם הגיל על הסיכון הקרדיו-וסקולרי.