מטרת הסקירה והמטה-אנליזה שנערכה בשוודיה היתה לבדוק את השפעת הטיפול ביל"ד על התחלואה והתמותה הקרדיו-וסקולרית בחולי סוכרת עם רמות שונות של לחץ הדם. נכללו מחקרים אקראיים שכללו לפחות 100 משתתפים חולי סוכרת שטופלו למשך שנה או יותר, עם בקרת פלצבו, עם שתי תרופות לעומת אחת או עם יעדי לחץ דם שונים. נכללו 49 מחקרים עם 73,738 משתתפים ורובם עם סוכרת מסוג 2. טיפול ביל"ד בחולים שלחץ דמם הסיסטולי הבסיסי היה מעל 150 ממ"כ הוריד את הסיכון לתמותה מכל סיבה ב – 11%, את התמותה הקרדיו-וסקולרית ב – 25%, את שיעור אוטם שריר הלב ב -26%, את שיעור השבץ המוחי ב – 23% ואת שיעור אי ספיקת הכליות הסופנית ב -18% (כולם מובהקים). טיפול נוסף באלו עם לחץ דם סיסטולי בסיסי בין 140-150 ממ"כ הוריד את התמותה מכל סיבה ב – 13%, את אוטם שריר הלב ב – 16% ואי ספיקת לב ב – 20% (כולם מובהקים). מצד שני, טיפול נוסף להורדת לחץ הדם הסיסטולי הבסיסי שהיה מתחת ל – 140 ממ"כ העלה את הסיכון לתמותה קרדיו-וסקולרית באופן מובהק ב – 15% עם מגמה לעליית הסיכון בתמותה מכל סיבה. בעיבודים מטה-רגרסיביים נמצאה השפעה גרועה יותר ומובהקת על התמותה הקרדיו-וסקולרית (ב – 15% על כל ירידה נוספת ב – 10 ממ"כ) ועל אוטם שריר הלב (ב – 12% כל ירידה נוספת ב – 10 ממ"כ) ע"י טיפול באלו עם לחץ דם סיסטולי בסיסי נמוך יותר.
Brunström M, Carlberg B. Effect of antihypertensive treatment at different blood pressure levels in patients with diabetes mellitus: systematic review and meta-analyses. BMJ 2016;352:i717
הערת פרופ' יודפת
הופתעתי מאד כאשר ראיתי לראשונה את תוצאות המטה-אנליזה הנוכחית כי הממצאים הראו בעליל שלפחות לגבי הטיפול בסוכרת מסוג 2 קיימת עקומת J – כלומר עלייה בסיכון לתמותה הקרדיו-וסקולרית ולאוטם שריר הלב בהורדת לחץ הדם באלו שלחץ דמם הסיסטולי היה נמוך מ – 140 ממ"כ. ממצא זה נמצא בניגוד לממצא של מטה-אנליזה שפורסמה לפני מספר חודשים בה נמצא שלהורדת לחץ הדם הסיסטולי מתחת ל – 130 ממ"כ יש השפעה פרוגנוסטית טובה בחולים עם היסטוריה קרדיו-וסקולרית, כלילית, שבץ מוחי, אי ספיקת לב, מחלת כליות כרונית וסוכרת (Ettehad D, et al. Lancet 2015 Dec 23. [Epub ahead of print]). המחברים טוענים שהוספת 21 מחקרים נוספים הביאה לשינוי התוצאות. במחקר SPRINT נמצא כידוע שהורדת לחץ הדם הסיסטולי מתחת – 120 ממ"כ קשורה בפרוגנוזה טובה בכל סוגי האירועים אבל חולי סוכרת לא נכללו בו. האם ההבדל נובע רק מהעובדה שההשפעה הרעה של הטיפול חלה רק על אלו עם לחץ דם נמוך מ – 140 ממ"כ? חלקם הגדול היו כבר מטופלים ולכן מדוע הורדה נוספת מזיקה? הסבר לממצאים אלו ע"י המחברים הוא שבמקרים שקיימת קשיות העורקים שאופיינית לסוכרת הזילוף הכלילי תלוי יותר בלחץ הדם הסיסטולי. ממצא זה מסביר מדוע השפעת הורדת לחץ הדם השפיעה רק על עלייה בשיעורי אוטם שריר הלב ולא בשיעור האירועים המוחיים. הצעה אחרת היא שהורדת לחץ הדם לירידה במחזור הדם הקו-לטרלי של שריר הלב. במאמר המערכת מציינים המחברים (מגרמניה, בלגיה, הולנד ואוסטרליה) שמגבלת כל מטה-אנליזה שהיא מבוססת על אוכלוסיות נבחרות בחלקן צעירות יותר מאשר החולים שמטופלים ברפואת המשפחה שרבים מהם מבוגרים יותר וסובלים ממחלות כרוניות אחרות ולכן יש להיזהר ביישום תוצאות אלו לפרקטיקה היום יומית ויש לסמוך יותר על מדידות שנעשות בבית כדי למנוע נזק לחולים.