מטרת המטה-אנליזה שבוצעה בצרפת היתה לכמת את הסיכון לדמנציה בקשר לטיפול הדיורטי ביל"ד. נמצאו 15 מחקרים אקראיים שבהם נכללו 52,599 אנשים, 3,444 מקרי דמנציה בגיל חציוני של 76.1 עם מעקב חציוני עד 6.1 שנים. טיפול דיורטי היה קשור בסיכון מופחת ומובהק של 17% של דמנציה ובסיכון מופחת ומובהק של 18% בסיכון לאלצהיימר. בעיבוד לרבדים נמצא הבדל מובהק בין דיורטיקות משמרות אשלגן (ירידה של 30% בסיכון), תיאזידים (ירידה של 6% בסיכון) ודיורטיקות הלולאה (ירידה של 14% בסיכון). הערכות הסיכון היו בדרך כלל עקביות בהשוואת לטיפול בודד או טיפול משולב, תוכנית המחקר והמעקב. במטה-רגרסיה לא נמצא כל מיתון של התוצאות ע"י משתנים דמוגרפיים, שבץ מוחי, אי ספיקת לב, סוכרת,מחלת כבד, שחיקה, שיעור התמותה, התיפקוד הקוגניטיבי והאלל Apo E.
Tully PJ, Hanon O, Cosh S, et al. Diuretic antihypertensive drugs and incident dementia risk: a systematic review, meta-analysis and meta-regression of prospective studies. J Hypertens. 2016 Feb 17. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במטה-אנליזה זאת נמצא שטיפול בדיורטיקה מוריד בין 15-17% את הסיכון לדמנציה וב – 18% את הסיכון למחלת אלצהיימר ללא ראייה מספקת לגבי ההשפעה על דמנציה וסקולרית. נמצא גם שהיעילות של הדיורטיקה אינה קשורה במאפייני המשתתפים מבחינת המחלות כמו שבץ מוחי או אי ספיקת לב ותוצאות אלו בקרב קשישים מצביעות כנראה שהן ניתנות להכללה בקבוצת גיל זאת לא רק בטיפול ביל"ד. המחברים משערים בין השאר שההשפעה השונה של הדיורטיקה משאר התרופות ליל"ד נובעת מעליית רמת חומצת השתן שמורידה את הסיכון לדמנציה ולהפרעה קוגניטיבית (ממצא הפוך הבאתי ב"חדשות" בחודש הקודם על מחקר שהראה שהורדת רמת חומצת השתן מורידה את הסיכון הקרדיו-וסקולרי) ועוד יותר לא ברור מדוע לדיורטיקה משמרת אשלגן יש את ההשפעה הכי גדולה על הורדת הסיכון אם כי, ידוע שלמתן אשלגן יש השפעה טובה על הורדת הסיכון הקרדיו-וסקולרי והקוגניטיבי. לא ברור גם מדוע לתיאזידים יש השפעה הכי קטנה על הורדת הסיכון אפילו בהשוואה לדיורטיקות הלולאה. אני מציע להתייחס לתוצאות מטה-אנליזה זאת בזהירות אם כי התוצאות מרמזות שעל טיפול דיורטי להיות כלול בטיפול ביל"ד בקשישים.